רבות הן התמיהות שמלוות את קריאת מזמור ז'. את התשובות כנראה שלא נדע במדויק, ואנו אומרים את המזמור כפי שהוא. לעתים מילים ומנגינות עתיקות מנגנות מנגינות שמעבר למילים ולהבנה, ובצורתן זו הן חודרות את קירות הלב, ושערי דמעות ושמים נפתחים מהם.
ישנם מזמורים העומדים בהירים ומובנים לקוראיהם, וישנם מזמורים קשים ותמוהים. רבות הן התמיהות שמלוות את קריאת מזמור ז', הנפתח בכותרת – "שִׁגָּיוֹן לְדָוִד" (א).
הכותרות של חלק ממזמורי תהילים מציינות מונחים שאין אנו יודעים במדויק את משמעותם - לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת, לַמְנַצֵּחַ אֶל הַנְּחִילוֹת, לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית, לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית, לַמְנַצֵּחַ עַלְמוּת לַבֵּן, מִכְתָּם לְדָוִד, לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, לַמְנַצֵּחַ לִידוּתוּן, לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל, לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים, לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח עַל עֲלָמוֹת שִׁיר, לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת מַשְׂכִּיל לְדָוִד, לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד, לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם, לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם, לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוּשַׁן עֵדוּת מִכְתָּם, לַמְנַצֵּחַ עַל נְגִינַת, לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן מִזְמוֹר – מהן אותן מילים?
רש"י מביא מספר פעמים פירוש בשם 'הפרשן מנחם' הטוען כי הכותרות מרמזות לשמות כלי נגינה בהם יש ללוות את אמירת המזמור במקדש. אבן עזרא מעדיף את הפירוש שמדובר בהוראות מוזיקליות לשירת המזמור, כדוגמת ציון המאקאם בשירה הערבית ובשירת הפיוטים.
להשערתו של אבן עזרא אין הוכחה, אולם היא סבירה ואפשרית. אבן עזרא לא ידע את פשר ההוראות המוזיקליות, וספק אם עורכי התנ"ך הבינו את ההוראות, אולם זו כוחה של מסורת שמעבירה לדורות הבאים את אשר קיבלה. עם הזמן המילים הלא מובנות מקבלות את טעם הדמעות והתפילה, והמילים הסתומות, כפי שהן, הופכות לחלק מנוף התפילה והמסורת.
"אֲשֶׁר שָׁר לַה' עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי" - מיהו כוש בן ימיני - האם זהו שאול, או שזהו שם איש משבט בנימין שאיננו יודעים מי היה ומה עשה? אני מניח שגם מוסרי המזמור לא ידעו בדיוק ולא הבינו את הכותרת ומסרו את הדברים בלא לשנות ובלא ניסיון הסבר.
מזמור ז' כנראה כולל שלושה מזמורים שנתאגדו למזמור אחד: פסוקים ב-ו, פסוקים ז-ח, פסוקים ט-יח. שלושת המזמורים אינם שלמים, והם כנראה חלק ממזמורים גדולים יותר. מי איגד את השלושה למזמור אחד? האם יש פה מסורת מימי המקדש שבגינה צירפו את המזמורים ואמרו אותם ברצף? או שאולי עורך ספר תהילים אגד אותם וחיברם משום שהם מדברים על הרשעים הרודפים את המתפלל?!
את התשובות כנראה שלא נדע במדויק, ואנו אומרים את המזמור כפי שהוא. לעתים מילים ומנגינות עתיקות מנגנות מנגינות שמעבר למילים ולהבנה, ובצורתן זו הן חודרות את קירות הלב, ושערי דמעות ושמים נפתחים מהם.
באדיבות אתר 929