במזמור ל"ט מתאר המשורר אדם חולה, שחוליו מביא אותו לסערת נפש עזה. לעומת איוב המרגיש שאין לו אל מי לפנות, חש דוד כי יש מי שמשגיח וכי יש לו תמיד כתובת לפנות אליה.