ישמעאל - בן האמה או בן אברהם?

בפרקנו מופיעים לראשונה חילוקי דעות בין שרה לאברהם.

ישמעאל כבר גדל ונהיה לנער, כמעט בן שש עשרה, ויצחק הקטן שנגמל מהנקה נמצא עימו בבית. שרה מבקשת לשלח את הנער המגודל יחד עם אימו למען לא יירש עם בנה. מבחינתה אין הוא אלא בן האמה. אברהם, לעומת זאת, מתקשה לעשות זאת, מפני שהוא מרגיש שישמעאל הוא בנו, יוצא חלציו ואינו אלא עדיין ילד. בכך כנראה הוא מזדהה רגשית עם הגר הרואה בנער המתבגר, ילד. כך חוזר התיאור של ישמעאל כילד בכל אותם פסוקים החל משילוחו ע"י אברהם (יד) דרך כל התיאור של השלכת הילד תחת אחד השיחים (טו) כדי לא לראות במות הילד (טז).

בויכוח זה מסכים הקב"ה עם שרה. הוא קובע חד משמעית כי ישמעאל אינו אלא בן האמה (יב- יג) ולא בן אברהם, 'יורש העצר'. הוא אף מרגיע את אברהם כי מדובר בנער שיגדל ויהיה לגוי. גם המלאך שמתגלה להגר חוזר ומתאר אותו כנער עד שגם עיני אימו 'נפקחות' והיא משקה את מי שכבר בעצם הפך לנער (יז-כ).

אמירה עקרונית זאת ביחס לישמעאל כבר נרמזה לאברהם בהתגלות שלאחר הולדת ישמעאל (פרק י"ז). אז הוא מצטווה למול וגם ניתן לו שם חדש כתינוק שנולד ממש. 'אברהם' אינו כבר 'אברם'- זה שנולד לו ישמעאל, ואף ישנו איסור לקרוא לו בשם הקודם (ע"פ ברכות יג ע"ב). הוא איש אחר- 'אב המון גויים'. אב שיצאו ממנו שבטי ישראל כפי שנאמר ליעקב: "גוי וקהל גויים יהיה ממך" (בראשית ל"ה, יא).