התורה מצווה לשחוט חלק ניכר מן הקרבנות בצד צפון. מדוע נבחר כיוון זה ביחס למקדש? מה הוא בא לסמל?
חוק יסודי בהלכות הקרבנות הוא ההקפדה על שחיטת הקרבנות המקודשים ביותר דווקא בצפון המזבח. בפתיחת ספר ויקרא נאמר הדבר לגבי קרבן עולה "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'" (יא). אחר כך מדגישה התורה דרישה זו לגבי כל הקרבנות הנאכלים בחצר אוהל מועד.
אך מה עניין השם "צפון"? על שם מה נקרא אזור הצפון "צפון"? בכתבי אוגרית שהיתה עיר וממלכה חשובה בחוף הים התיכון הצפוני-מזרחי בין תקופת האבות לתקופת השופטים, מוצאים אנו את השם צפן פעמים רבות. מדובר ברכס הררי גבוה שבו לפי אמונתם שכנו האלים. האלים הראשיים יוחסו ל'צפן' ונזכרים בצירופים 'אל צפן', 'בעל צפן', ו'ענת צפן'.
נראה, אם כן, שעל שם ההר הבולט הזה נקרא גם הכיוון בשם 'צפון'. סיומת -וֹן היא סיומת נפוצה בשמות גיאוגרפיים בכלל (חברון, עגלון, אשקלון, צידון) וגם בשמות הרים גבוהים (חרמון, שריון, שיאון). שורש השם לפי זה הוא צפ"י, כיאה להר גבוה שממנו צופים למרחקים.
שמא ניתן לשער שאף המצוה לשחוט קדשי קדשים בצפון המזבח האחד במשכן ה', היא מסוג המצוות הנותנות לבוש חדש ישראלי למושג מעולם הפולחן בן הזמן ומקדשות אותו בקדושת א-לוהי ישראל.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'מקום בפרשה' בהוצאת ידיעות אחרונות