עם ישראל עבר מספר תקופות מרכזיות: תקופת השהות במצרים והיציאה ממנה, תקופת המדבר ותקופת הכניסה לארץ. דומה שמה שיצר את המעבר בין התקופות היתה ירידת המן. מדוע? מה היא מבטאת?
עם ישראל בצאתם ממצרים לקחו צידה לדרך עוגות מצות שאפו במצרים או בדרך. החל מט"ו באייר בשנה הראשונה החלו בני ישראל להתלונן כי אין להם אוכל (שמות ט"ז). כתגובה לכך, ממטיר להם ה' מכאן ואילך לחם מן השמים.
מה ארע ביום זה שהחלו להתלונן? מדוע התורה מציינת את התאריך הזה במיוחד?
הפרשנים, רש"י ורשב"ם, על פי מדרשי חז"ל מבארים כי יום קודם לכן סיימו בני ישראל את המצות אשר לקחו ממצרים כצידה לדרך (שם י"ב, לט). נמצא שבעצם יציאת מצרים שהחלה בי"ד בניסן בלילה נתנה את אותותיה עד י"ד באייר בלילה. יוצא, שתחילת ירידת המן היא המהווה נקודת מפנה משמעותית מיציאת מצרים לתקופת המדבר. מהנהגה טבעית להנהגה ניסית אלוקית.
מעניין שירידת המן גם מהווה את החתימה של תקופת המדבר והמעבר לתקופת הכניסה לארץ ישראל. שהרי המן המשיך לרדת עד י"ד בניסן בשנת הארבעים בה נכנס יהושע לארץ, כשחגגו את חג הפסח, ולמחרתו כבר אכלו מתבואת הארץ (יהושע ה', י-יב).
יציאת מצרים והכניסה לארץ משותפות בעצם המעורבות המעשית של עם ישראל בדאגה לצרכיהם, בעוד תקופת המן מייצגת את תקופת הביניים של תלות מוחלטת בה' מכל הבחינות.