ירושלים שבלב

אנחנו בוטחים בה' מכריז בעל המזמור: "כהר ציון – לא ימוט" (א). כמו שהר ציון לא יתמוטט, לא ייהרס, יהיה קבוע במקומו; ואם גם יימוט, והבבלים, והרומאים והערבים ישתלטו עליו – בכל זאת: "לעולם ישב" (א) הוא בליבותנו, בליבו של כל יהודי באשר הוא יהודי. ותמיד התפללנו ואנחנו מתפללים: 'ברוך אתה ה' – המחזיר שכינתו לציון'! ועל כן "כהר ציון לא ימוט". וגם אם חס וחלילה ימוט ויפול בידי זרים – בליבותינו הוא לא ימוט, אלא "לעולם ישב"! וגם ירושלים, אומנם "הרים סביב לה" (ב) וזרים כבשו אותה שלוש פעמים, גם היא בליבותינו לעולם תשב. ואנחנו התפללנו, ומתפללים תמיד: 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב'!

"כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים" (ג): קורה לא פעם שהרשעים שולטים והם קובעים את גורלנו מבחינה גופנית. אבל, מכריז בעל המזמור מתוך בטחון מלא, "לא ינוח שבט הרשע". הרשעות והרשע לא ינוחו ולא יחדרו לנפש עמנו, שהרי "ה' סביב לעמו" (ב) ועמנו "לא ישלחו... בעוולתה ידיהם" (ג)! עמך, ה', יישארו טובים וישרים בליבותם. "והמטים" והמתעים את עמנו ב"עקלקלותם" (ה) וכל דבר ישר וטוב במהותו בעם ישראל הם פוגמים בו ומראים אותו כנוטה וסוטה מן הישר, "יוליכם ה'" בדרך שבחרו בה, דרך של "פועלי האון" (ה). ואילו לנו מבטיח בעל המזמור: "שלום על ישראל" (ה).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך 'פרקי היום בתהלים' בהוצאת שילה ברכץ