"הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלַם סַף רַעַל לְכָל הָעַמִּים" (ב) - מה פישרה של נבואה זו ושל הביטוי הייחודי המופיע בה?
לגויים אשר יעלו על ירושלים ויצורו עליה, תהיה ירושלים סף רעל. בפירושה של התיבה "סף" נחלקו המפרשים.
בפירוש הפסוק: "וטבלתם בדם אשר בסף" (שמות י"ב, כב) נחלקו התנאים במכילתא דר' ישמעאל, פרשת בא, מסכתא דפסחא:
""אשר בסף" (שמות י"ב, כב) - מגיד הכתוב שעוקה חוקק בצד האסקופה ושוחט בתוכה. ואין סף אלא אסקופה, שנאמר: "בתתם סיפם את ספי וגו'" (יחזקאל מ"ג, ח) וכתיב: "וינועו אמות הספים" (ישעיה ו', ד), דברי ר' ישמעאל.
ר' עקיבא אומר: אין סף אלא כלי, שנאמר: "והספים והמזמרות והמזרקות והכפות וגו'" (מלכים א ז', נ)".
לפי ביאורו של ר' עקיבא תהפך ירושלים לכוס תרעלה לעמים אשר יצורו עליה. כך למשל פירשו בילקוט שמעוני חלק ב' רמז תקע"ח:
"מהו סף רעל? דהוא עתיד להשקות את העמים כוס התרעלה של דם, ואין סף רעל אלא דם שנאמר: "ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף" (שמות י"ב, כב)"
לפי פירושו של ר' ישמעאל אפשר לומר שירושלים תהיה כמפתן משוח ברעל אשר כל העובר מעליו ימות. כך גם תרגמו השבעים והפשיטתא.
לא על ירושלים לבדה יצורו הגויים אלא על יהודה כולה:
"וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלים" (ב).
לא רק סף תרעלה תהיה ירושלים לצריה אלא גם אבן מעמסה אשר הנושא אותה נפצע:
"והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה לכל העמים, כל עומסיה שרט ישרטו..." (ג)
צבא העמים הצרים על ירושלים יובס:
"ביום ההוא נאום ה' אכה כל סוס בתמהון, ורוכבו בשגעון,
ועל בית יהודה אפקח את עיני, וכל סוס העמים אכה בעוורון" (ג-ד).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת