"הִנְנִי אֵלַיִךְ ישֶׁבֶת הָעֵמֶק צוּר הַמִּישׁר נְאֻם ה'..." (יג). קריאה נרגשת זו אל ירושלים הביאה במבוכה את חוקרי המקרא. הכיצד "יושבת העמק" היא? והרי כל נער יודע שגם העיר התחתונה בנויה על הר בעל מדרונות תלולים...

 

מימי שחרותו עבר הנביא פעמים רבות לאין ספור את הדרך אשר בין ענתות לירושלים, וכל מראותיה, בשעות היום השונות ובתקופות השנה לירחיהן, נקבעו עמוק בנפשו הסוערת והקולטת את מראות ה'.

נעבור נא בעקבותיו את הדרך הזאת ונשים אל לבנו: מכתף ההר, שעליה בנוי הכפר ענתות כיום, עוברת הדרך על יד ראש ההר שבגבול הכפר ומשם יורדת היא במורד איטי ונוח אל נחל יבש קטן; היא חוצה באלכסון את האפיק הזרוע אבנים, ועולה במעלה נוח למדי אל "אוכף" הר הצופים, במקום שנמצאת עכשיו הדרך בין בית-החולים "הדסה" ובין בית-הקברות הצבאי. כאן מתגלה לנגד עיני העובר מראה מרהיב:

ירושלים העתיקה משתרעת שם הרחק למטה, והמישור הנהדר של מקום המקדש בולט מתוכה. הצורות הטופוגרפיות של הסביבה נראות ממקום זה כך, שהן מסתירות את כל הגיאיות אשר סביב ההר שעליו בנויה העיר, ומתקבל הרושם, שאכן יושבת היא ירושלים בעמק ממש, ולא על הר מוקף גיאיות תלולים משלושת עבריו.

היום אפשר לראות את המראה הזה מחלונות ספריית בית הספר לחינוך אשר באוניברסיטה העברית בהר הצופים.

אין תימה, אפוא, שהנביא ירמיהו ספג אל נפשו את המראה המיוחד והנהדר הזה במשך כל שנות התפתחותו. וזוהי הצורה אשר קיבלה ירושלים במעמקי נפשו: יושבת העמק. ואף כי ידע גם ידע את מעמדה הטופוגרפי האמיתי של העיר - לא יכול היה לתת לירושלים כינוי אחר בשעה שהייתה עליו יד ה', מאשר הכינוי אשר נחרת עמוק בחדרי נפשו מן הרגע שהופיעה לפניו הבירה בימי ילדותו הרחוקים, כאשר יצא מענתות עירו בפעם הראשונה, והנה נתגלתה לפניו לפתע ירושלים הנכספת - "יושבת העמק" ומבהיקה למרחוק.

בצורה זו, ורק בצורה זו, מתברר לנו הביטוי המיוחד הזה של הנביא אשר היה לחידה בעיני החוקרים, ואשר רק ירמיהו לבדו מבין כל הנביאים יכול היה להגותו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת