באמצעות הבנת שמות הכיוונים בלשון המקרא ניתן להבין מה הציע אברם ללוט, והאם לוט קיבל את הצעתו.
"אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" (ט)
כך ביקש אברם מלוט בן אחיו.
בלשוננו, הכיוונים 'ימין ושמאל' הם יחסיים, ומשתנים לפי הכיוון שבו עומד האדם.
בלשון המקרא, הכיוונים נקבעים לפי אדם שעומד ופניו אל המזרח. הדרום מימינו, והצפון משמאלו.
את דברי אברהם ללוט תרגם אונקלוס כך: 'אִם אַתְּ לְצִפּוּנָא אֲנָא לְדָרוֹמָא, וְאִם אַתְּ לְדָרוֹמָא אֲנָא לְצִפּוּנָא'.
המזרח נקרא 'קֶדֶם'. 'אֶרֶץ קֶדֶם' זהו כינוי לכל הארצות ממזרח לארץ ישראל. הנביא יחזקאל מזכיר את 'הַשַּׁעַר הַקַּדְמוֹנִי' (יחזקאל י"א, א), וכוונתו היא לשער המזרחי של בית המקדש. 'רוּחַ קָדִים' (שמות י', יג) זוהי רוח מזרחית יבשה. כאשר חלקו הקדמי של האדם פונה קדמה, גופו מכוון היטב על פי רוחות השמים.
ימין, כאמור, זהו הדרום. על שם הימין, נקרא הדרום בשם תימן. שמו של בנימין, בן הזקונים של יעקב, מורכב מהמילים 'בן-ימין', רש"י טוען שפירוש השם הוא: 'בן הדרום'. יעקב קרא לו ככה מפני שהוא היה הבן היחיד שנולד בדרום, לאחר החזרה ארצה.
אברם ולוט עמדו שניהם ופניהם מזרחה, ואברם הציע ללוט את ימינו או את שמאלו. לוט בחר להישיר מבטו אל המזרח אשר מולו: "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן" (בראשית י"ג, י), ובעקבות זאת "וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם" (יא). אין הכוונה שנסע ממזרח אל המערב, שהרי לוט ואברם היו ממערב לירדן, בין בית אל ובין העי. על כרחנו נסביר ש"וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם" פירושו: נסע מקדם לאברם, והתיישב במזרח, סמוך לים המלח.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך בלוג התנך