"יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף שְׁנוֹתָיו כְּמוֹ-דֹר וָדֹר" (ז)
נוהגים לשיר פסוק זה לכבודם של רבנים.
משמעותו המקורית של הפסוק היא ברכה למלך,
כפי שמפרש עמוס חכם ב"דעת מקרא":
"אפשר שמעקרו נועד המזמור להאמר בפי המלך, בעת שהוא יוצא למלחמה על אויביו... תחילה הוא מבקש שה' יצילנו מיד אויביו, לאחר מכן הוא מבקש שה' יזכהו לכבוש את הארץ, שהיא ירושה לבני ישראל, ולבסוף הוא מבקש שה' יאריך ימיו ושנותיו, ובקשה זו הוא אומר בלשון נסתר משום שאינו מבקש על עצמו בזכותו שלו, אלא בזכות היותו מלך".