ייסורי מצפון הם לא דבר נעים, אבל המשורר שמח בהם כי הם אלו שמחזירים אותו לדרך הישר.
בפרק ט"ז כותב המשורר על חזרתו בתשובה ועל התבדלותו מן האלילות. הוא מתאר את הניתוק אותו הוא משתדל ליצור, ומהלל את בטחונו בה'.
פעמים רבות בחיים אנו פועלים שלא בדרך הישר, קשה היא הדרך חזרה. למרות המצפון המקנן עמוק בלב, קשה לנו לקום ולעשות מעשה של שינוי כִּיוּוּן מהמקום הנוח של ההרגלים.
המשורר מתאר את השמחה שלו דווקא במוסר הכליות הזה, בעצת הטוב שקיימת בו בזכות ה'. הוא מברך על כך שעל ידי מצפון זה חוזר הוא לאורח החיים הנכון ולדרך הישר, זאת בניגוד לעובדי האלילים שאלוהותם לא מכוונת אותם לטוב אלא דווקא לשפיכת דם.
המזמור מדריך את האדם לשאוף לתקן את דרכיו בשיתוף עם עצת המצפון, למרות הקושי, ולא לראות זאת כמשאוי. וכך להגיע לחיים של שמחה ונעימות, בלי הצורך בייסורי גוף, אלא בעזרת ייסורי הנפש בלבד, שמלמדים אותנו את הכיוון.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער