המשורר מדמה את תפילתו לקטורת, שהיא החלק העדין ביותר של עבודת האלוקים במקדש. היא המייחדת את הכוהנים, היא המכלה את אלה שאינם ראויים, והיא גם המצילה את הראויים להינצל.
"תיכון תפילתי קטורת לפניך, משאת כפי מנחת ערב" (ב)
פסוק זה נותן ביטוי שירי להקבלה שבין הקורבנות לתפילות, וידועים דברי חז"ל על התפילות שנתקנו כנגד הקורבנות. הרמב"ם מסכם את ההקבלה וכותב:
"שתי תפילות בכל יום כנגד שני תמידין; וכל יום שיש בו קרבן מוסף, תקנו בו תפילה שלישית כנגד קרבן מוסף..." (תפילה א, ח).
מהי הקטורת? מדוע מצפה המשורר כי תתקבל תפילתו כקטורת?
אנו נזכרים בעבודת הקטורת של אהרן הכהן:
"והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבקר בבקר,
בהיטיבו את הנרות יקטירנה,
ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה,
קטורת תמיד, לפני ה' לדורותיכם" (שמות ל', ז-ח)
הקטורת היא מהעבודות הראשונות שבמקדש, כמוה כקורבן התמיד של הבוקר, והיא גם מהעבודות האחרונות שבמקדש, כמוה כתמיד של בין הערבים.
המשורר מדמה את תפילתו לעבודות הפותחות והמסיימות את עבודת המקדש.
בנוסף לכך, הקטורת מסמלת את המיוחד בעבודת הכוהנים. כאשר קרח ועדתו טוענים נגד משה כי "כל העדה כולם קדושים", נותן להם משה להקטיר קטורת, ובכך לבחון "את אשר יבחר בו" (במדבר ט"ז). הקטורת היא אפוא תמציתה של עבודת המקדש.
זאת ועוד: הקטורת היא גם סמל החומרה וההקפדה, וגם סמל ההצלה. בהמשך למרד קרח ועדתו, יוצאת אש ושורפת את מאתים וחמישים מקטירי הקטורת, וכאשר פורצת מגיפה בעם, אומר משה לאהרן:
"קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח,
ושים קטורת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם" (במדבר י"ז, יא).
הקטורת היא החלק העדין ביותר של עבודת הא-לוהים במקדש. היא המייחדת את הכוהנים, היא המכלה את אלה שאינם ראויים, והיא גם המצילה את הראויים להינצל.
לקטורת זו מדמה המשורר את תפילתו:
"תיכון תפילתי, קטורת לפניך".
עוד בנושא הקטורת והתפילה ראה גם את הפוסט של הרב הדרי ואת שיעורו של הרב שרקי
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת