יחס הנביא ליכניה

מלכות יהויכין היתה אפיזודה קצרה, הוא הספיק למלוך תחת אביו יהויקים שלושה חודשים עד שעלה נבוכדנאצר על ירושלים ויהויכין התמסר אליו ויצא לגלות עם השרים וראשי החיל, החרש והמסגר.
למרות צעירותו של יהויכין והזמן הקצר ששלט משרטט הכתוב את אופיו לרעה: "ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר עשה אביו" (מלכים ב כ"ד, ט). ירמיהו אף קילל אותו קללה נמרצת: "כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך... כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כסא דוד..." (ירמיהו כ"ב, כד-ל). והנה רק הוגלה המלך לבבל וירמיהו כבר מתגעגע אליו ואל אנשי גלותו: "כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובה..." (שם כ"ד, ד-ז). מהי סיבת השינוי הדרמטי ביחסו של הנביא?
לא מסתבר שפנה בדבריו אל העם הגולה ושמר עדיין טינה לעומד בראשו - ליכניהו. גם לא די באכזבתו של ירמיהו מהתנהגותם הרעה של הנותרים בירושלים כדי לייפות בעיניו את זכרונות העבר ואת דמות הגולים. אולי התחוללה בתוך הגולה תמורה יסודית ושינוי מהפכני, והם שהביאו להתייחסות אחרת. משום כך נחתם ספר מלכים בהשבת זכויותיו וכבודו של המלך יהויכין.
עצם הסכמתו של יהויכין לקבל את גזירת הנביא, להכיר על פיו נכוחה את יחסי הכוחות במציאות, ולוותר על מלכותו למען שלום העם ובית המקדש, היתה תפנית חדה ויסודית בחשיבתם של מלכי יהודה האחרונים. משום כך ייפו חכמים את יציאתו זו לגלות: "מה עשה יכניה? עמד וכינס כל מפתחות של בית המקדש ועלה לראש גגו של בית המקדש, ואמר לפניו: "ריבונו של עולם הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנין לפניך... מיכן ואילך הרי מפתחותיך לפניך" (ויקרא רבה י"ט ו). כניעתו של יהויכין הייתה קבלת דין ותשובה. אפשר לראות בה גם יותר מזה. הכרת החטא והיציאה לגלות על פי דברי הנביא עשו את הגלות לתהליך של זיכוך וכפרה. החורבן והגלות הפכו בכך מאסון ועונש לתחילתו של הבניין העתידי.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך – עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן