הנביא חנני מתנגד לברית שכרת אסא עם ארם, בדומה להתנגדותם של נביאים רבים לבריתות מהסוג הזה.
בפרק ט"ז אנו שומעים על ברית שכרת אסא מלך יהודה עם מלך ארם.
הנביא מוכיח את אסא על כך:
"וּבָעֵת הַהִיא בָּא חֲנָנִי הָרֹאֶה אֶל-אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל-מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל-ה' אֱלֹהֶיךָ עַל-כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ-אֲרָם מִיָּדֶךָ: הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים הָיוּ לְחַיִל לָרֹב לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים לְהַרְבֵּה מְאֹד וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל-ה' נְתָנָם בְּיָדֶךָ: כִּי ה' עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל-הָאָרֶץ לְהִתְחַזֵּק עִם-לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו נִסְכַּלְתָּ עַל-זֹאת כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת" (ז-ט)
הנביא טוען שהמלך אמור לבטוח בה' שיעזור לו במלחמותיו ולא להישען על עמים אחרים. רק בטחון בה' יכול לסייע למלך, כפי שקרה במלחמה הקודמת של אסא נגד זרח הכושי (י"ד, ז-יד).
טענה זו מופיעה פעמים רבות בדברי הנביאים, הטוענים שוב ושוב שמלך ישראל אמור לשים את מבטחו בה' בלבד, ואל לו להכנס לבריתות עם עמים אחרים ולסמוך על עזרתם. כך טען ישעיהו כנגד ההישענות על מצרים:
"הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים... הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם: וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה" (ישעיהו ל', א-ג)
וכך טען ירמיהו כנגד בריתות עם מצרים ואשור:
"כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם: ... וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר וּמַה לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר" (ירמיהו ב', יג-יח)
הנביאים מנסים להבהיר לעם ישראל שהבריתות עם הגויים לא רק שלא יועילו לעם ישראל, אלא להפך - יפגעו בו ויפילו אותו יותר. כאשר עם ישראל מתערב בפוליטיקה העולמית, וכורת בריתות, הוא מערב את עצמו במלחמות הגדולות שבין המעצמות, ובכך הוא חושף את עצמו למלחמות וכיבושים הרבה יותר קשים.
אמנם, נשים לב שהברית שכרת אסא עם מלך ארם היא חמורה יותר מבריתות אחרות, מפני שהיא מכוונת כנגד ממלכת ישראל, ולא כנגד עם זר, והתוצאה של ברית זו היא כיבוש ערים ישראליות על ידי הארמים:
"בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ לְמַלְכוּת אָסָא עָלָה בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל עַל-יְהוּדָה וַיִּבֶן אֶת-הָרָמָה לְבִלְתִּי תֵּת יוֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ-יְהוּדָה: וַיֹּצֵא אָסָא כֶּסֶף וְזָהָב מֵאֹצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל-בֶּן-הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם הַיּוֹשֵׁב בְּדַרְמֶשֶׂק לֵאמֹר: בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ כֶּסֶף וְזָהָב לֵךְ הָפֵר בְּרִיתְךָ אֶת-בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיַעֲלֶה מֵעָלָי: וַיִּשְׁמַע בֶּן-הֲדַד אֶל-הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-לוֹ אֶל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-דָּן וְאֵת אָבֵל מָיִם וְאֵת כָּל-מִסְכְּנוֹת עָרֵי נַפְתָּלִי" (א-ד).
לקריאה נוספת של מקורות בתנך ומאמרים על הנושא "יחס הנביאים לבריתות עם הגויים"