יחסה של רבקה אל יצחק

 
עבד אברהם מביא את רבקה מחרן אל ארץ הנגב ושם, בפעם הראשונה, היא רואה את בעלה המיועד. הכתוב מאריך בתיאור המפגש: מן הצד האחד - יצחק היוצא לשוח בשדה "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים" (סד). מדברי רבקה בפסוק הבא אנו מבינים שיצחק הלך לקראת הגמלים. מן הצד השני "ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל". 
תגובת יצחק ההולך לקראת הגמלים משדרת צפייה והתרגשות, תחושה שהמשיכה והעצימה והגיע לשיאה בדברי הכתוב (סז) "ויקח את רבקה ויאהבה". אולם תגובת רבקה משדרת חשש ויראה. מדוע חששה?

חלק מהפרשנים קישרו את תגובתה למידת הצניעות שהייתה בה. אחרים פירשו שראתה בו באותו הזמן משהו מיוחד שעורר בה יראה כלפיו. בדרך זו צעד גם הנצי"ב מולוזין בפירושו 'העמק דבר'. את הביטוי "לשוח בשדה" הוא מפרש, בעקבות חז"ל, במשמעות של תפילה. על פי פירושו רבקה ראתה את יצחק "בעודו עומד ומתפלל והיה אז כמלאך א-להים נורא מאוד...על כן נבעתה מאוד".
 אולם הנצי"ב לא מסתפק בכך וטוען שלתגובה ראשונית זו הייתה השפעה ארוכת טווח: "ומאז והלאה נקבע בלבה פחד ממנו". בכך הוא מסביר מדוע בעוד ששרה ורחל לא חששו להתעמת עם אברהם ויעקב, רבקה, על פי המסופר בפרקים הבאים, אומנם חלקה על דעתו בעניין יעקב ועשו אך לא התעמתה איתו ישירות.