המשורר מתאר את יופי פיו וחן שפתותיו של המלך, כשהכוונה היא לכך שיש חן מיוחד בדיבורו של המלך, בתוכן הדברים שיוצאים מפיו. השפתים והפה הם כלי הביטוי החיצוני והמלך מסוגל להביע ולהופיע את יופיו הפנימי בחוץ, במלכותו, ועל כן בחר בו ה' למלך.