שמו של יוסף, מעיד על מהותו: תוספת, ברכה, המשך חיים ושפע. הוא מצליח לצאת ממצבים קשים, להתמודד איתם ולעלות מתוכם לגבהים, וכן לגרום לברכה ולשפע בצורה מפליאה.
כבר בלידתו רחל קוראת לו בשם שמשמעותו תוספת: "יוסף ה' לי בן אחר" (בראשית ל', כד).
לאחר שאחיו מוכרים אותו, הוא לא נשאר עבד מושפל אלא הופך לאיש מצליח בבית פוטיפר.
גם לאחר שנזרק לבית האסורים, הוא לא מתייאש, אלא הופך לבעל מעמד שם, ואף מעז לפתור את חלומות השרים.
וכך הוא מגיע לבית פרעה, הופך למשנה למלך, ומצליח לפתור את בעיית הרעב במצרים ובכל האזור ואף מציל את משפחתו מרעב.
לכל אורך סיפור חייו של יוסף, ברור שהשפע הוא מאת ה': "וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" (בראשית ל"ט, ג).
לכן, יוסף מקבל עליו את האחריות לפרנסת בית יעקב ולניהול כלכלי וארגוני של המשפחה, ובהתאם לכך הוא מקבל שתי נחלות; בכך הופך יוסף לבכור, אך לא למנהיג. יהודה מקבל את ההנהגה.
הרב קוק (במאמרו "המספד בירושלים") מראה שמהותו של יוסף ממשיכה לבא לידי ביטוי בתקופת המלוכה, וכן לעתיד לבא, בימות המשיח, כאשר משיח בית יוסף יכין את הרקע הגשמי לקראת משיח בן דוד.