כאשר דוד המלך נמצא בגת, אחוז בידי פלשתים, הוא חש בבחינה של גלות. את התחושה האישית הזו הוא מחבר לצער הגדול של כנסת ישראל, כאשר היא נמצאת בגלות ואין לה את היכולת להופיע בעולם ולהשמיע את קולה.