יונתן קרוע בין דוד לשאול

קיים קושי משמעותי בהבנת רצף האירועים המתוארים בפרק הקודם ובפתח פרקנו. זה עתה נמלט דוד בעור שיניו ממלאכיו של שאול, שבאו לתפסו ולהמיתו במצוות שאול. כיצד ייתכן להעלות על הדעת שהוא אמור לשבת עם שאול בסעודת ראש חודש?
יונתן מוצג כמי שמופתע לחלוטין מהרעיון ששאול אביו מבקש את נפש דוד, והרי בפרק הקודם היתה שיחה מפורשת בין יונתן לשאול בנושא זה?
נראה אפוא, שהמקרא מותיר את בעיית הרציפות שבין שני הפרקים באופן מכֻוון, כך שהסיפור יוצג מזוויות ראייה שונות, מבלי ליצור בהכרח רציפות עניינית. רק באופן זה יבחין הקורא שאין כאן סיפור אחד המסופר מזווית ראייה אחת, כי אם סיפור מזוויות ראייה שונות. דומה, שהמטרה המרכזית של התיאור הכפול היא להציג את השניות ביחסו של יונתן לדוד.
בפרק זה, כמו בפרקים הקודמים, מתגלה אהבתו של יונתן לדוד, אך הפרק מציג גם את הקרע בנפשו של יונתן בין יחסו לדוד ובין חובתו כלפי אביו, ודוד מודע למורכבות זו אצל יונתן.
שאלתו של דוד כיצד יֵדע את התשובה, והצהרתו החוזרת ונשנית של יונתן כי יאמר אותה לדוד וכי לא יעלה על הדעת אחרת, רק מדגישות את הסדק שנתגלע באמון שבין השניים. הצורך של יונתן לחזור על עצמו, ולבסוף אף להוסיף שבועה על הבטחתו, מוכיח שהוא חש בחוסר אמון מסוים מצדו של דוד. כפי שנראה בהמשך, בפרק זה יונתן מתקשה יותר לעמוד באופן מוחלט וגלוי מול אביו לצדו של דוד, ובסופו של דבר הוא בוחר בחירה טרגית, המותירה אותו בצדו של שאול עד הסוף המר. אכן, קשה שלא לחוש בקושי העצום של יונתן לומר משפט דוגמת "ויהי ה' עמך כאשר היה עם אבי" (יג) וודאי שלא ניתן לשפוט את יונתן על חוסר ההכרעה במערכת יחסים זו. המקרא רק מבקש להסב את תשומת לבנו לדרמה המתרחשת לנגד עינינו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון