יומם ולילה בעתם

"אִם־תָּפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת־בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם־וָלַיְלָה בְּעִתָּם׃ גַּם־בְּרִיתִי תֻפַר אֶת־דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת־לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל־כִּסְאוֹ" (ירמיה ל"ג, כ-כא).

הדימוי של היום והלילה הוא דימוי ייחודי. בפשטות ניתן לפרש, שזה דימוי של קביעות - כפי שזמניהם של היום והלילה קבועים, ואין הפסקה בין היום ובין הלילה, כך לבריתו של ה' עם בית דוד ובית לוי יש קביעות, והיא נמשכת לנצח.
אמנם, בדרך כלל הדימוי המקובל לדבר שעומד לעולם הוא השמים והארץ. כך בפרשית "והיה אם שמוע": "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָֽאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל־הָאָרֶץ׃" (דברים י"א, כא) - כשם שהשמים הם לנצח מעל הארץ, כך השבועה הזו נצחית. גם ירמיהו עצמו משתמש בדימוי של השמיים והארץ, באותו עניין, ארבעה פסוקים אחר כך: "כֹּה אָמַר ה' אִם־לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא־שָמְתִּי" (ירמיה ל"ג, כה).

בנוסף לכך, קשה לפרש כי מדובר בקביעות נצחית, משום שמעשית, חלה הפסקה משמעותית וארוכה במלכות בית דוד. בכל אלפיים וחמש מאות השנים שעברו מאז חורבן בית ראשון, לא היה מלך מבית דוד יושב על כסאו.

אם כן, מדוע הדימוי ליום וללילה נחוץ, ובמה הוא שונה מדימוי השמיים והארץ?

נראה להציע כי כוונת הדימוי היא כמעט הפוכה: היום והלילה אינם קבועים לגמרי - בזמן שיש יום, אין לילה, ובזמן שיש לילה אין יום. למרות זאת, קיומם של היום והלילה קבוע, וגם אם חלות הפסקות, תמיד אפשר לדעת בוודאות שבקרוב היום או הלילה יחזור. כך גם הבריתות הללו, לפרק זמן כלשהו פסקה המלוכה מבית דויד, והכהנים פסקו מעבודת המקדש, אך ניתן לדעת בוודאות שזוהי רק הפסקה, ובסופו של דבר גם הכהונה וגם המלוכה יחזרו, ומבחינה זו הם קבועים ונצחיים.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער