יום העצמאות בניסן

"וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא-הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא" (יב)

אם נעיין בשמות פרק ט"ז, בתיאור של ירידת המן לראשונה, נגלה שיש לנו חוקים מאוד מפורטים ונוקשים לגבי המן: צריך ללקוט ממנו כמות מסוימת - עומר לכל אדם, אסור להשאיר אותו עד הבוקר שלמחרת, הוא יורד כפול ביום שישי, וכלל לא בשבת.
ירידת המן - הצורך הבסיסי ביותר של הקיום האנושי במדבר - מותנה בהוראות מאוד ברורות ונוקשות, שלא נקבעו על ידי בני ישראל; הם מתנסים על ידו בשמירת חוקים, שלאו דווקא נוחים ומוסריים לדעתם.

נתונים אלו מעצימים את ההבנה כי המן מסמל את התלות שלנו בה' בקיומנו במדבר ואת ההשגחה האלוקית הקרובה - האחריות לקיומנו מוטלת עליו, לא עלינו, ובזאת הוא גם מחנך ומגביל אותנו - כתינוק שכל מחסורו מסופק על ידי ההורים, אבל הוא גם משולל כל עצמאות.

לאחר שבני ישראל נכנסים לארץ הם 'מתבגרים'. הם עברו את 40 השנים שהקנו להם את החינוך הבסיסי ונשארו נאמנים לבריתם עם ה' וכעת עליהם לדאוג לצרכיהם בעצמם; עם זאת באה גם האחריות להחליט על עצמם - לבחור בעצמם איך לכבד את השבת, וכמה, ומה לאכול ביום.

התבגרות זאת היא גם הסיבה שעלינו לחדש את בריתנו עם ה' בדם פסח ובדם מילה. איננו אותו עם שיצא ממצרים, התבגרנו - ועלינו לבחור שוב בקשר עם הבורא מתוך עצמאות ואחריות אישית.
ברגע שקבלנו על עצמנו את הברית בתור עצמאים - שבת המן ועצמאותנו נכנסה לתוקף מלא עם העמל לאכילה מתבואת הארץ.

עם זאת, איננו מתנערים לחלוטין מתלותנו בה': חכמים קושרים את זמן שביתת המן למצוות העומר, המגבילה את אכילתנו מן התבואה החדשה לרק לאחר הנפת העומר ביום השני של פסח. למרות שאנחנו דואגים בעצמנו למאכלינו, אסור לנו להנות מהם לפני שנקריב מהם לה'. אנו נזכרים בהשגחה הצמודה של ה' במדבר, כדי להחזיר אותנו לבסיס - שכל האוכל שלנו, כל שגרת ימינו - הם מה', כפי שנאמר בדברים פרק ח': "לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי על-כָּל-מוֹצָא פִי-ה', יִחְיֶה הָאָדָם".

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער