יד ה'

 
ברוב המכות הניחתות על מצרים מעורבים משה ואהרן בדרך הבאת המכה. בשלישיית המכות הראשונה (דם, צפרדע, כינים) אהרן נוטה את מטהו (ז', יט; ח', א, יב); בשלישייה השלישית (ברד, ארבה, חושך) משה נוטה את ידו (ט', כב; י', יב, כא), ובמכת שחין משתפים משה ואהרן פעולה (ט', ח-ט).

אולם, שלוש מכות יוצאות מן הכלל, ובהן הקב"ה פועל בעצמו ללא עזרת משה ואהרן. במכת ערוב נאמר: "וַיַּעַשׂ ה' כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם..." (ח', כ); במכת דבר - "וַיַּעַשׂ ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם" (ט', ו), ובמכת בכורות נאמר: "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (י"ב, כט). מהו ההסבר לחריגות אלו?

המכנה המשותף לשלוש המכות הללו הוא, שבכולן מודגש מאוד היבט ההפלאה שבין ישראל לבין מצרים. בתחילת מכת ערוב נאמר: "וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (ח', יח). הידיעה שה' נמצא בקרב הארץ, מבחין ושופט בין צדיק לרשע, מושגת בעזרת הפלאתם של בני ישראל לטובה. כך גם מודגש במכת דבר: "וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם...(ט', ג-ו). ואף בתחילתה של מכת בכורות נאמר: "וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם...וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל" (י"א, ה-ז).

מכות מצרים מלמדות מסרים שונים, ואחד מהם הוא השגחת ה' על עמו. ממילא מובן, שדווקא כשהמסר הוא הפלאתם של בני ישראל, ישנה חשיבות מיוחדת לכך שהמכה תבוא דווקא על ידי ה' לבדו.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת