מה פשר האזכור של י"ג המידות במזמור שלפנינו ובמקרא בכלל?
במזמורנו המשורר מתאר את גדלותו של הקב"ה ואת חסדו, ומבקש מה' שישפיע עליו חסד ויושיעו. כחלק מתיאור זה, בפס' טו, מובא אזכור חלקי של י"ג מידות הרחמים: "וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת". מדוע הן הובאו כאן?
אם נסתכל על המופעים האחרים שבהם י"ג מידות של רחמים מופיעות, ניתן למצוא מכנה משותף: בפעם הראשונה מופיעה רשימה זו לאחר חטא העגל, כאשר משה עולה בפעם השניה להר סיני וה' אומר לו (על פי רש"י במקום) שעם ישראל יוכלו לומר אותם בעת חטא וכעס, וה' יסלח להם. הפעם השניה שבה מוזכרות י"ג המידות בתורה היא לאחר חטא המרגלים, שם משה אכן מבקש את סליחת ה' בדרך שלמד ממנו. גם יונה הנביא פונה להקב"ה עם אזכור של י"ג מידות הרחמים: "כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה" (יונה ד', ב), אך בשונה משאר המקומות, יונה דווקא מבקש שה' לא ירחם על נינווה, ויחזור בו מהרחמים שבמידות אלו שכן הם אינם ראויים לכך.
אזכורים דומים ניתן למצוא במקומות נוספים בנביאים, והמכנה המשותף הוא שבכולם מובאת בקשה לה' שישנה את דעתו. אולי גם במזמורנו המשורר מזכיר את י"ג המידות מאותה הסיבה. המשורר מבקש שגם אם אולי לא מגיע לו, גם אם אין הוא ראוי לכך, ואויביו הקמים עליו הם סימן לרצון ה' להענישו, שבכל זאת ה' יציל אותו, והוא מזכיר את י"ג מידות של רחמים, כדי שאולי ה' ישנה את דעתו.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער