טעות של השתדלות

הפרק שלנו מתאר את נסיון ההגנה של עם ישראל על עצמו על ידי קשרים פוליטיים עם עמים אחרים. לפי הפסוק: 'בְּרֹב דַּרְכֵּךְ יָגַעַתְּ לֹא אָמַרְתְּ נוֹאָשׁ' (פסוק י), נראה שעם ישראל משקיע מאמצים רבים, אך למרות שמדובר בנחישות להגנה עצמית, הפסוק נאמר כביקורת.

לאורך הפרק יש ביטויים רבים המדברים על ניאוף - שהעם הם בנים של אישה שאינה יציבה, שבוגדת בבעלה. לפי הפסוקים בפרק על הנושא ופירוש הרב שטיינזלץ, נראה שזה משום שכחלק מנסיונם לבריתות הגנה עם העמים, הם אימצו את העבודה זרה של הגויים סביבם כדי למצוא חן בעיניהם. הדבר דומה, בהשאלה, לבגידה בקב"ה.

פסוק יא פותח בשאלה לעם ישראל -'וְאֶת־מִי דָּאַגְתְּ וַתִּירְאִי כִּי תְכַזֵּבִי' מה גורם לך לשקר ולהתכחש לזהותך? הסיבה לכך היא התגברות הפחד מהגויים על הפחד מה'. נראה שכל הביקורת בפרק מתבססת על עניין זה, כשעל פי הנביא, הפתרון לבעיה הביטחונית של עם ישראל דווקא הפוך: וְהַחוֹסֶה בִי יִנְחַל-אֶרֶץ וְיִירַשׁ הַר-קָדְשִׁי (יג) - דוקא הבטחון בה' הוא שיציל מן הגוים, ואין סיבה לחשוש מפניהם. 

הבעיה העיקרית, אם כן, היא ההתכחשות לזהות היהודית וביטול הקשר ליסודותיה. למרות שהרצון של העם להגן על עצמו ולהשאר בארץ הוא חיובי, כאשר שורש ההשתדלות מנותק לגמרי מהיסודות, היא יכולה דוקא להוביל לתוצאה הפוכה - אובדן הארץ.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער