טעותו של יפתח

יפתח נראה לכאורה כאחד מן הטובים שבשופטים, שם שמים עולה על שפתיו וכל מעשיו באמונה. גם הדור כולו חזר בתשובה ומצא את דרכו מחדש. מבחינה חיצונית סודרו בתקופה זו ענייני האומה באופן הברור והנכון ביותר. ובכל זאת מסתיימת הפרשה בנפילה גדולה של יפתח בתחום האישי, ואחר כך נגרר לכך העם כולו במלחמת אחים.

פרשת חייו של יפתח דומה לזו של אבימלך. שניהם היו בנים דחויים לפילגשי אביהם. שניהם זכו בגדולה במקום אחיהם היורשים החוקיים. אבל אבימלך עשה זאת ברשעות רצחנית תוך שפיכת נחלי דם, ואילו יפתח חזר לביתו והנהיג מכוח רצונם של זקני גלעד ועל פי בקשתם, צמוד לכללי הדין והחוק.

יפתח עשה הכול כהלכה, פעל בתבונה ובאורך רוח, זכה לרוח ה' ולעזרת שמים. מתוך דבקות והתמסרות הוא נדר לה' וציפה למשפטו בבני עמון, ואכן הצליח לחסל את האיום העמוני. אולם גורלו הרע רדף אחריו וכאשר חזר לביתו גילה שאיבד את בתו, ובמקום לאחד את העם פרצה מלחמת אחים עקובה מדם.

היכן טעה יפתח והיכן חטא? מאבקו של יפתח על כבודו האבוד היה צודק ולגיטימי. יפתח לא שכח את ההתנכלות אליו ולא ראה בה דבר שחלף ועבר. עמדתו הקשוחה של יפתח נראית מוצדקת כשמתברר שהזקנים רצו בעזרתו אבל לא רצו לשלם את המחיר. הם רצו שיעשה בשבילם את העבודה השחורה ויסתלק.

משום כך לא התנדב יפתח להילחם ולהושיע את ישראל ועשה זאת רק לאחר שמעמדו אושר באופן רשמי. אבל גם אם צדק, חשבונאות אישית כזאת כאשר העם עומד בסכנה צריכה להידחות. התעקשותו מגלה שמניעיו המרכזיים היו אישיים. בכך יצאה נשמת תפקידו ושליחותו הציבורית התגמדה. לאחר זמן התברר שגאל את העם מאויב חיצוני אבל לא מהתמודדות רוחנית פנימית ומהפירוד הלאומי.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז וענווה – עיונים ביהושע ושופטים', בהוצאת מדרשת הגולן