טלטלה

 
בפרשת שמות ראינו את הדינמיקה של הרֶשע. ההתחלה היא בחששות דמוגרפיים ומדיניים. פרעה חושש מהתרבותו המהירה של עם ישראל, ומהסיכון הביטחוני הגלום בו. החשש הוא אולי מובן, אך הפתרון מרושע: דיכוי ושעבוד. וכל זה ללא הועיל: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" (א', יב). פרעה לא התחיל כרוצח המונים. לאט לאט הצטבר הרשע, עד שמלך הדואג לעמו הפך לרוצח תינוקות.

פרשת שמות היא החטא; פרשת וארא היא העונש. וכשם שהייתה הדרגתיות בחטא, כך ישנה הדרגתיות גם בעונש. עונשם של המצרים אינו מתמצה אפילו במכת בכורות, אלא רק בקריעת ים סוף: כנגד הטבעת תינוקות ישראל ביאור, טובע חיל מצרים בים. אך עד שיגיעו המצרים לים סוף, יעברו סדרת חינוך שלא יוכלו לשכוח.

כפי שכתבה חיותה דויטש (בהקשר שונה מעט), נראה שלשלוש המכות הראשונות יש מכנה משותף. מכות דם, צפרדע וכינים, כולן לוקחות גורמים שגרתיים מחיי היומיום, והופכות אותם לסיוט מפלצתי. המים הופכים לדם; הצפרדעים שורצות במיליארדים ומכסות את הארץ; הכינים הפכו מבדיחה לזוועה.

דומה שיש כאן מסר רעיוני וחינוכי חשוב כלפי המצרים. בני מצרים התרגלו לשעבוד, ופיתחו כלפיו אדישות. מן הסתם, בשנים הראשונות הרגישים שבין המצרים חשו לא בנוח בנוגע לשעבודם האכזרי של בני ישראל. אבל הזמן חלף, והרגישות קהתה, וההפגנות המעטות מול ארמונו של פרעה שכחו זה מכבר. אנשים מתרגלים לכל דבר, ומה שבהתחלה היה נראה אכזרי ומרושע, נראה עכשיו כשגרה משעממת. מכות מצרים נועדו לטלטל את המצרים, ולגרום להם לבחון מחדש את החברה שהם חיים בה.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשות' בהוצאת מעליות