חשיבות החזון על יון

מלכות יון היא הראשונה, גם בחזון וגם במציאות, המנהלת מלחמת חורמה עקבית נגד שמירת הברית - שמירת התורה ומצוותיה. מלחמה זו אינה נגד הלאום היהודי, כמלחמתו של נבוכדנאצר נגד ירושלים, ואינה נגד עצם קיומו של העם היהודי, כגזרותיו של המן נגד "עם מרדכי". היא מלחמה שאינה מעמידה את האדם כעלה נידף ונישא ברוח שגורמים כוחות הגדולים ממנו, הקובעים את גורלו. היא מותירה באופן ברור בחירה חופשית בידי כל אדם להיות 'חייל' של האמונה, הברית והתורה, ולסכן את נפשו ואף למסור אותה למען שמירתן. מאידך גיסא, למען שרידותו, נוחיות חייו וכתירוץ חיצוני כדי לפרוק מעליו עול תורה ומצוות, הוא יכול לקבל על עצמו את 'דינא דמלכותא דינא', ולהשלים עם גזרותיו של המלך הצורר, ואף להפיק מהן תועלת למעמדו האישי בחברה היהודית המתעצבת מחדש.

הסכנה והאתגר שמציבות גזרות כאלה - במקרה שלפנינו גזרות מלכות יון - לפני עם ישראל, הן בעלות משקל רב בהתנהלות חיי האמונה של עם ישראל. לכן היה צורך בחזון מפורט ומדויק לדורות רבים, הצופה את הניסיון שעם ישראל יעמוד בפניו, הנותן לו את הגיבוי הרוחני ואת תקוות הגאולה, והמודיע לכל באי עולם, שיש מנהיג לבירה זו, מנהיג הצופה בכול, העתיד לשלם שכר טוב ליראיו ולהעניש את מכעיסיו.

חזונות אלו נגלו לדניאל זמן רב קודם שעלתה מלכות יון. דניאל וחבריו, חנניה מישאל ועזריה, הם אנשים שהקדימו את זמנם כבר בגלות הראשונה, וטבעו את הלכת מסירות נפש על קידוש השם, בשמירה על ברית התורה והמצוות עד "ואפילו נוטל את נפשך". הם עשו זאת בסכנם את נפשם באכילתם במחתרת בהיכלו של נבוכדנאצר זרעונים בלבד, כדי שלא להתגאל בפת-בג המלך. חנניה מישאל ועזריה שבו על כך בהיותם שרים, בסרבם לסגוד לצלם הזהב של נבוכדנאצר. דניאל שב על כך כשהתפלל על חורבות ירושלים למרות גזרתם של שרי דרייווש המדי.

לימים, בימי שלטונם של מלכי יון, הייתה ההלכה שטבעו דניאל וחבריו לדרך חיים, לכל מי ששמירת הברית הייתה יקרה בעיניו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'דניאל - גלות והתגלות', בהוצאת תבונות