מדוע מפרטת התורה את כל מסעות בני ישראל? כלום לא עדיף היה לכתוב את נקודת המוצא ואת נקודת הסיום בלבד? תשובות שונות ניתנו על ידי המפרשים אך דומה שהעיקר הוא להבין כי לכל שלב בתהליך יש חשיבות בפני עצמו.
רש"י מסביר שהמסעות נכתבו כדי להראות את חסדיו של הקב"ה, שלא טילטל את בני ישראל במשך כל ארבעים השנים, אלא עשרים מסעות.
הרמב"ם ב'מורה נבוכים' מביא טעם אחר והוא שאם יבוא ביום מן הימים איזה אפיקורוס, ויאמר, שהמקומות שעברו בהם ישראל במדבר היו מקומות בהם יש מזון, ולכן יאמר שלא היו ניסים כמו המן וכדומה, אלא שכל האוכל הגיע בצורה טבעית, נוכל להראות לו את המקומות בהם עברו בני ישראל, ואז יווכח שאין אלו מקומות בהם יש זרע, אלא מקומות שוממים, שבלי עזרתו התמידית של הקב"ה, אין אפשרות להתקיים שם כלל. (עוד על פירוש הרמב"ם קראו בפוסט מאת ד"ר מייטליס)
רש"י (לפס' א) מביא דרשה נוספת, שנותנת מקום להתגדר ולחפש טעם נוסף לכתיבת המסעות:
"ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת - משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפואתו. כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות, אמר לו: כאן ישננו וכאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך וכו'".
מדוע האב מראה לבנו את כל המקומות בהם עברו עד שהחלים? הסיבה לכך היא, שהאב רוצה להראות לבנו, שלא רק התוצאה חשובה - העובדה שהבן הבריא - אלא גם התהליכים חשובים: "כאן ישננו, כאן הוקרנו ...".
דבר זה רצתה התורה ללמדנו במסעות. ישנה גישה האומרת שכל המטרה של היום היא בכך, שהיום מקדם את המחר. גישה זו סבורה, שאין חשיבות עצמאית ליום עצמו, אלא רק למה שיביא בעקבותיו. אנו מקווים ומצפים לגאולה, מצפים ומקווים למשיח. אולם עם כל החשיבות של היום כמקדם את המחר, כמקדם את הגאולה, יש לו ראשית כל חשיבות בפני עצמו.
וזהו שבאה התורה ללמדנו בכותבה את כל המסעות. לומר לך, שגם לאדם שמת בין עלמון דבלתימה ליריחו ולא נכנס לארץ - יש חשיבות מרובה במסעות שעשה - לכל מסע ומסע יש חשיבות; יש חשיבות לכל התהליך ולא רק לנקודת המוצא ולנקודת הסיום. כל יום אמנם מקדם את נקודת הסיום, מקדם את יום המחר, אולם חשיבותו נובעת בראש ובראשונה בשל עצמו - "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא" (אבות פ"ד י"ז).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון