בפרקנו מודה פרעה לראשונה כי חטא ואף מאשים את עצמו ואת עמו בחטאים קדומים. מה ארע לו? מה שבר את קליפת הגאווה שהיתה לו עד כה? ומה אנו יכולים ללמוד מדרך תגובתו?
הנביא יחזקאל מביא בשם פרעה - כנראה לא פרעה מסיפור יציאת מצרים אלא פרעה אחר - את האמירה ״לי יאורי ואני עשיתיני״ (יחזקאל כ"ט, ג), שמשמעותה בעצם היא ׳אני הוא תמצית השלמות של העולם׳. המחשבה היסודית הזו מנוסחת באופן כזה על ידי פרעה, אבל היא נמצאת גם, בדקות יותר, אצל כל אדם. רק כאשר האדם יוצא מאורח החשיבה הזה, נפתח אצלו הפתח לחרטה.
לכן, להבדיל, התופעות שמתוארות אצל פרעה קיימות גם אצל אנשים אחרים. כאשר בעקבות תשובה על מעשה מסוים, מתגלה פתאום מערכת חשיבה חדשה שבה לכל הדברים יש משמעויות אחרות לגמרי. במקרה כזה, התשובה איננה מתייחסת רק לנקודה ממנה היא התחילה; היא מתרחבת ומקבלת משמעות לגבי כל מכלול החיים של האדם. החרטה של פרעה צריכה ללמד אותנו מוסר השכל הן בהיקפה, והן בחתירתה להגיע לשורשי החטא. חרטה אף פעם איננה דבר פשוט; גם כאשר אדם מביע חרטה ורוצה בתשובה, עלולות להיות כרוכות בה וביישומה בעיות יסודיות, ומצד זה, הדוגמא של החרטה של פרעה היא דוגמא טובה לחרטה מלאה.
קורה שאדם אומר ׳חטאתי הפעם׳, וזה דבר גדול; וישנה מעלה גדולה יותר, כאשר אדם נמצא בהתעוררות של חשבון נפש עד כדי כך שהוא אומר ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״ (כז). החרטה שלו הולכת שלוש מאות שנה אחורה; משום שהוא מבין שהחטא שלו לא מתחיל מהשעה הזאת, מהתופעה הזאת, והוא חוזר לשורשי הדברים.
בסיפור עשרת המכות פרעה עובר טלטלה גדולה ומפתיעה. פרעה המסכן שומע פתאום קולות וברקים שהוא בחיים לא שמע, יורדים לו מן השמים דברים שהוא אף פעם לא ראה (ברד עם אש), ותופסת אותו חלחלה — ואז הוא מתחיל לחשוב: ׳רק רגע, אולי אני לא אלוהים׳. מאותה שעה נפערת לפניו תהום, והוא שואל את עצמו: ׳איפה היו כל החיים שלי?׳. כאשר תפיסות תשתית כאלה נשברות, והכל נראה שונה, אפשר גם להתחיל את כל הסיפור מהתחלה.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'חיי עולם: שיחות על פרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר