נחש העמוני אולי עשה חסד עם דוד באופן אישי, אך כעת דוד כבר אינו אדם פרטי, אלא מלך ישראל, ולפיכך לא היה ראוי לשלוח שליחים לנחם את חנון בן נחש, שאביו היה אויב כה אכזר לישראל.
דוד רוצה לגמול חסד עם חנון בן נחש, בעקבות חסד שאביו עשה עם דוד. אולם, לא ברור לאיזה חסד של נחש העמוני מתכוון דוד. המפרשים הביאו את דברי חז"ל שמלך מואב הרג את כל משפחתו של דוד, ולא נמלט מהם אלא אח אחד לדוד, שברח אצל נחש מלך בני עמון ושלח מלך מואב אחריו ולא רצה ליתנו, והוא החסד שעשה נחש עם דוד.
אולם, נחש העמוני סייע לדוד כשנרדף על ידי שאול לא משום שחפץ להגשים את נבואת ה' ביד שמואל שדוד ימלוך על ישראל, אלא משום שרצה לחולל בישראל מהומה ואי-יציבות.
בנוסף, נחש העמוני מוכר לנו כאויב מר ואכזר של ישראל, כזכור מפרשת עלייתו על יבש גלעד: "וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל יָבֵשׁ גִּלְעָד וַיֹּאמְרוּ כָּל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל נָחָשׁ כְּרָת לָנוּ בְרִית וְנַעַבְדֶךָּ. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל" (שמואל א י"א, א–ב).
האם לאדם כזה ראוי לגמול חסד?
מה גרם לדוד לטעות כך? נראה שכאן אנו חוזרים לאחד המאפיינים המרכזיים של מלכות דוד: גמילות חסד. מסתבר שתחושת המחויבות כלפי נחש העמוני הייתה כה חזקה אצל דוד, ומידת הכרת הטוב הייתה טבועה כה עמוק באישיותו, עד שהשיקול הלאומי היטשטש אל מול תכונות אלו. טעותו של דוד – שנבעה אמנם ממידות טובות כשלעצמן – הייתה שהוא התמקד בעניין האישי שבינו ובין נחש, והתעלם מן העניין העקרוני שבין מלך ישראל ובין מלך בני עמון.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון