יעקב מתחנף לעשו בכל דרך אפשרית. האם מותר להתחנף כך לרשעים? מהי המשמעות של חנופה לרשע? מדוע התחנף יעקב לעשו עד כדי כך? ומהן ההשלכות העתידיות של סיפור זה?
יש מחכמי ישראל שביקרו את יעקב אבינו ע"ה, שהשפיל עצמו יותר מדי לפני עשו. הרי ה' הבטיח לו לשומרו בכל דרכיו, ומדוע היה צריך לשלוח אל עשו מלאכים ומתנות, ולדבר עמו כדבר עבד אל אדונו?! ולימדונו חכמים שאסור להתחנף לרשעים, מפני שאסור להסכים למציאות הרשע בעולם (ספרי לבמדבר לה, לג).
אולם יעקב אבינו היה באותו זמן במצב רגיש, מטופל בילדים קטנים ותינוקות, ואיך יוכל לעמוד כנגד עשו, שנראה כמתקרב לעברו ועמו ארבע מאות לוחמים?! ועוד וידע יעקב, שאחריות כבדה מוטלת עליו, להצמיח את המשפחה שממנה יתפתח עם ישראל, שיקבל את התורה ויביא גאולה ותיקון לעולם.
אבל ההשפלה הנדרשת כאן הייתה איומה. שכן ידע יעקב אבינו, שכדי לרכך לב קשה ורע, כועס ושונא, כליבו של עשו, יהיה עליו להשפיל את עצמו עד עפר.
אין זו רק השפלה אישית, אלא גם השפלה לכל הדרך שבה האמין יעקב אבינו. בעת שיעקב אבינו השתחווה על העפר לפניו, גם כבוד שמים הושפל לעפר, שהצדיק, עובד ה', נופל כורע לפני רשע. איזו פגיעה חמורה עלולה להיגרם בזה למעמדה של האמת והאמונה?! איזה חילול השם?!
הלבטים היו קשים, "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" (בראשית ל"ב, ח). לא הייתה אפשרות לבחור בחירה מושלמת. כך היא המציאות שלנו בעולם הזה, לכל החלטה יש מחיר, ואף על פי כן צריך להכריע.
אבינו הצדיק, יעקב עליו השלום, הכריע. עליו לעשות הכל כדי להציל עתה את הנשים והילדים. הוא ישתחווה אפיים ארצה, וידבר אל עשו כדבר עבד אל אדונו, כדי שיהיה ברור לעשו, כי אכן השנים הרבות שינו את עמדתו של יעקב כלפיו. הוא כבר לא מתחרה עמו על הבכורה, הוא הכיר בעובדה שאכן עשו הוא הבן המועדף, הוא הבן הבכור, הוא הבן המבורך. וכדי לפייסו על העוול שגרם לו, בהעיזו להתחרות בו בערמה, הנה הוא נופל מתחנן לפניו שיסכים לקבל ממנו רכוש רב, כדי שיהיה ברור שבקשת סליחתו נענתה.
אכן מופע חנופה זה ריכך את לבו של עשו: הנה כולם רואים את מתחרהו העיקש נכנע לפניו. בגדולת לב של מנצח, שמרגיש שהחיים הטיבו עמו ואף אויביו נכנעים לפניו, רץ לחבק את אחיו.
אכן, מן הסתם צריך היה יעקב אבינו לנהוג כפי שנהג, שכך היא ההלכה, שמותר להחניף לרשע כדי להינצל ממוות. אלא שגם לחנופה בהיתר יש מחיר, וזהו שאמרו חז"ל (ספרי דברים לג, יב) שכל השבטים שהשתתפו בהשתחוויה לעשו לא זכו שיבנה בית המקדש בחלקם.
אולם ידע יעקב אבינו, שבן אחד עוד לא נולד, בנימין, שהיה אז עובר במעי אמו, ובחלקו יוכל בית המקדש להיבנות.
אלא שעדיין רושם החנופה המשפילה נותר, וכפי שכתב הרמב"ן, שאותה נפילה של יעקב אבינו לפני עשו, הייתה השורש לנפילת ישראל ביד רומא ולחורבן בית המקדש השני (רמב"ן בראשית ל"ב, ד).
אבל כיוון שכל מה שעשה יעקב אבינו, לשם שמים עשה, סוף הכל לטובה. הילדים ניצלו, ועם כל הייסורים והחורבנות שעברנו בעקבות זאת, עם ישראל חי וקיים.
נערך ע"י צוות אתר התנך ומאור הורוביץ מישיבת הר ברכה.