הכתוב מדגיש שוב ושוב את העובדה שבני ליש ישבו בשקט ושלווה. בכך הוא מבקר את בני דן על כך שהתעצלו לרשת את נחלתם בשפלה ובמקום זאת נלחמו בפחדנות בליש שהייתה טרף קל.
שלוש פעמים חזר הכתוב ותיאר את בטחונם ושלוותם של בני ליש: כאשר המרגלים ראו את ליש, כאשר סיפרו את מסקנותיהם לבני דן, ושוב בשעת הכיבוש: "וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ" (כז). בתנאי מלחמה אין לכאורה מקום ומשמעות לדקדוקי הגינות ולגינוני נימוסין, ואפשר להבין תיאור זה כתיאור המאורעות כפי שהיו ולא כהערכה מוסרית שלהם.
אבל כאשר הכתוב חוזר ומדגיש זאת לא רק כמידע צבאי בפיהם של בני דן אלא גם בתיאור הכיבוש עצמו, ברור שהוא לועג לבני דן על בריחתם מהתמודדות על נחלתם בשפלה, ועוטה את מלחמתם על ליש בדימוי של מלחמה פחדנית ובלתי מוצדקת.
כוונת הכתוב מתבהרת מהשוואת לשונו כאן לשימוש שעשה ירמיהו (מ"ט, ל-לא) בלשון זו: "... כִּי יָעַץ עֲלֵיכֶם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עֵצָה וְחָשַׁב עליהם עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה, קוּמוּ עֲלוּ אֶל גּוֹי שְׁלֵיו יוֹשֵׁב לָבֶטַח נְאֻם יְיָ, לֹא דְלָתַיִם וְלֹא בְרִיחַ לוֹ, בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ". ויחזקאל (ל"ח, י-יא) תיאר את חטאו ואכזריותו של גוג לעתיד לבוא בלשון זו עצמה: "... וְחָשַׁבְתָּ מַחֲשֶׁבֶת רָעָה וְאָמַרְתָּ אֶעֱלֶה עַל אֶרֶץ פְּרָזוֹת אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים יֹשְׁבֵי לָבֶטַח כֻּלָּם יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם אֵין לָהֶם".
מחשבת נבוכדנאצר אינה רק ניצול טאקטי של נתונים נוחים, אלא היא מתוארת כמחשבה רעה והתקפה בוגדנית. וכך מגנה הכתוב גם את אופן הליכתו של שבט דן לליש. לא היתה זו הליכת גבורה של שבט דן לתפיסת נחלתו המובטחת, אלא יציאה מאולצת ובריחה מן המאבק עם האמורים והפלשתים וחיפוש טרף קל ולא מוכן.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז וענווה – עיונים ביהושע ושופטים', בהוצאת מדרשת הגולן