העניינים הנעלים של כל עתיד האדם: הנישואין, הבית והמשפחה, שגם קיום המדינה תלוי בהם, דווקא הם מושתתים על תהליכים פיזיולוגיים, שהם בתחום הגופניות מחוסרת החירות. משום כך יש הכרח גמור להביא אותם לתחום החירות המוסרית.
פרק ט"ו בויקרא עוסק בטומאות היוצאות מגופו של האדם. הצד השווה של המצבים הגופניים הנידונים בפרק, הוא הקשרם לבחינה המינית של מהות האדם וייעודו.
בפירושו לפסוק לא בפרק, עסק הרב הירש במשמעות השורש 'נזר' המופיע בציווי שהופנה למשה ולאהרן: "וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם" (לא). לשיטתו, שורש 'נזר' משמעו חישוק מבודֵד. העם נדרש להינזר מכל טומאה ובייחוד מטומאה הנובעת ממצבים גופניים של האדם, הדורשת שליטה עצמית מוסרית. מטרת ההינזרות כמטרת כלל דיני הטומאה, להוביל את האדם לחירות המוסרית הניכרת בשליטה עצמית.
אולם מצוות ההינזרות מטומאה לא הופנתה במישרין אל העם; שהרי לא נאמר: 'וינזרו בני ישראל מטומאתם'; אלא הוטלה על משה ואהרן בקריאה להביא את העם לידי הינזרות מכל טומאה על ידי הוראה וחינוך. שהרי כל שליחות משה ואהרן הלימוד והמעשה והחינוך לקראת שניהם כל אלה תלויים בשמירה על תודעת הטהרה. משום כך נומקה מצוה זו במלים: "וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם" (שם). השמירה על כל אחד מדיני הטומאה קושרת כל יחיד בעם מן הראשון עד לאחרון אל משכן ה', ששכינה מתגלה בו. כל דין מדיני טומאה אומר לכל יחיד בישראל: אין ה' שוכן רק עם 'משה ואהרן' בשכבת העילית הרוחנית והכוהנית; אלא ה' שוכן "בתוכם", בתוך בני ישראל; והחירות מכל כפייה של טומאה היא מצוה ראשונה המוטלת על כל יחיד. כי ה' נתן משכנו בתוך העם; בו הטיל עליו תפקידים, היכולים להתקיים רק על יסוד הטהרה הווה אומר: על יסוד החירות המוסרית.
העניינים הנעלים של כל עתיד האדם: הנישואין, הבית והמשפחה, שגם קיום המדינה תלוי בהם, דווקא הם מושתתים על תהליכים פיזיולוגיים, שהם בתחום הגופניות מחוסרת החירות. משום כך יש הכרח גמור להביא אותם לתחום החירות המוסרית; יש להיזהר בהם מכל טעות, המביאה לידי כפירה בחירותו המוסרית של האדם. הדברים ברורים בלידה, שאופייה הפיזיולוגי הוא גלוי לעין; אך כוחם יפה גם בבחינות המיניות דרך כלל.