חינוך הבנים למצוות

בפרק י' בספר שמות שמענו לראשונה על יסוד מרכזי בבניין העם וגאולתו: חינוך הבנים: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ" (י', ב)
לצד מצוות הסיפור, ישנה חובה דאורייתא על האב ללמד את בניו תורה, וחובה מוטלת על ההורים לחנך את ילדיהם לשמירת מצוות והימנעות מאיסורים,
לגבי איסורים - מאז שהם מתחילים להבין "מותר ואסור",
ולגבי מצוות -כל מצווה לפי יכולת הקטן לקיימה.

משום כך ברור שאין לנצל ילד לצורך מלאכה האסורה בשבת, מה גם שבשבת מתווסף איסור: "לא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ" (כ', ט) ואכן נקבע במשנה (שבת,ט"ז,ו) "קטן הבא לכבות אין שומעין לו", כלומר: אפילו בהפסד ממון משמעותי, והואיל ועושה זאת לרצון הגדולים. לכן יש להיזהר מהטעות הנפוצה שניתן לתקן "פנצ'רים" המתגלים בשבת ע"י הילדים הקטנים.
יש מצבים בהם ניתן בכל זאת להיעזר בקטנים, כדלהלן: 

א. כאשר מדובר באיסור מדרבנן ובשעת הדחק, ובאופן חד פעמי. כגון הפעלת מכשיר חשמלי שאין בו גופי חימום או נורות להט (כך שלרוב הפוסקים אינו באיסור דאורייתא) בשל קור או לצורך חולים או זקנים הזקוקים לכך. ועדיף שהדבר יעשה ע"י ילד שאינו בנו של המבקש זאת או של הנצרך לכך.  

ב. כאשר מדובר באיסור מדרבנן ובפעולה הנצרכת מאד לילד עצמו, כגון כיבוי אור המפריע לישון, או פתיחת מקרר שהנורה בו לא נותקה לצורך הוצאת מזון ה"כלוא" בתוכו, ואם אכן עשה זאת לצורך עצמו, יהיה מותר לכולם ליהנות מהמאכלים שהוצאו.

ג. אם מדובר בפעוט שאינו בר הבנה, כגון מתחת לגיל שלוש, מותר להעמיד אותו בקרבת מתג חשמל ש"קפץ" כי אם יפעילנו יהיה  זה "מתעסק" מבחינתו, שהרי אין הוא מבין "אסור-מותר" וגם אינו יודע שזה משביע את רצון הגדולים (להיפך...)

באדיבות מכון פוע"ה