מעשה כבשן האש ומעשה גוב האריות דומים בכך ששניהם מתארים את הקושי של היהודים בגלות, את מסירות הנפש שלהם, ואת הגנת ה' עליהם. עם זאת קיימים גם הבדלים בין הסיפורים - ביניהם בולטת מערכת היחסים המיוחדת ששררה בין המלך דריוש לדניאל.
למעשה קידוש השם של דניאל בימי דריוש המדי ולנס שאירע לו יש דמיון למעשה קידוש השם של שלושת חבריו: חנניה, מישאל ועזריה בימי נבוכדנצאר ולנס שאירע להם (ג') . והדמיון בעניין גרר אחריו דמיונות לשון.
שתי הפרשיות של קידוש השם, זו של שלושת הנערים שם, וזו של דניאל כאן, השפיעו השפעה עצומה על מלכי הגויים - נבוכדנצאר ודריוש, ושניהם הביעו התפעלותם מאלקי ישראל, ואין לך קידוש השם גדול יותר מזה בקרב הגויים. כל גדולי המלכות שחשו אל כבשן האש ונכחו שם בצאת הנערים מהכבשן ללא פגע, ראו בעיניהם את גודל הנס שאירע. אמנם כאן - בפרשת גוב האריות - נכח רק המלך בלבד בעת שדניאל יצא שלם מגוב האריות, אך דריוש כתב אגרת לכל רחבי ממלכתו שאלקי דניאל הצילו מיד האריות בעשותו אותות ומופתים מופלאים.
שני סיפורי המעשים באים להמחיש לדורות את הסכנה שיהודי הגולה נתונים בה, אם מצד גזרות המלכות שיש בהן כדי להעבירם על אמונתם ודתם, ואם מצד קנאת הגויים בהצלחת היהודים.
עם זאת, שני הסיפורים מלמדים לדורות ש"אף בהיותם בארץ אויביהם" מתקיימת בהם ההבטחה האלקית: "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם" (ויקרא כ"ו, מד). וכשם שנתקיים בשלושת הנערים "כי תלך במו אש לא תכווה" (ישעיהו מ"ג, ב) כך נתקיים בדניאל "על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין" (תהילים צ"א, יג). בכולן נתקיימו דברי המשורר "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך" (תהילים צ"א, יא). כל ההבטחות האלה נאמרו ליראי ה' ולבוטחים בו.
עם כל הדמיון בין הפרשות, מן הראוי לעמוד על ההבדלים שביניהן: מעשה כבשן האש ארע ככל הנראה זמן לא רב אחר שדניאל וחבריו סיימו חוק לימודם ונתמנו לתפקידים בכירים במלכות בבל. חנניה מישאל ועזריה היו בעת גזירת הצלם נערים צעירים לימים. ואילו סיפורו של דניאל בגוב האריות ארע אחר מפלת בבל, ואחר עליתו של דריוש על כסא המלכות. כאן דניאל הוא אדם זקן, בן שמונים שנה ומעלה. הכתובים כאן רומזים למערכת יחסים מיוחדת במינה ששררה בין דריוש לדניאל, יחסים של חיבה והערכה. תחילה בקש דריוש תחבולות למלט את דניאל מגורלו המר להיות מושלך לטרף האריות (טו), אחר כך פנה דריוש לדניאל ואמר לו "אלהך... הוא ישזבנך" (יז). דאגתו הרבה של המלך לגורלו של דניאל מוטעמת בפסוק יח, וביחוד בפסוקים כ-כא, המתארים את קימתו החפוזה של המלך עם אור השחר, כשהוא קורא וזועק בקול עצוב לדניאל המצוי באותה העת בבור.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דניאל, עמ' קנה-קנז