מדוע נענשו ישראל בחומרה רבה כל כך על חטא פעור? במה הוא שונה מחטא העבודה זרה של העגל שמתו הרבה פחות אנשים בגללו? דומה שחטא פעור מבטא את חוסר הבושה והריסון של האדם. תופעה זו היא ההיפך המוחלט מכל מה שהתורה מחנכת אותנו אליו.
ממקומות שונים בתנ"ך ניתן לדעת, כי האל העיקרי של מואב היה כמוש ולא פעור (במדבר כ"א, כט; מלכים א י"א, לג; ירמיהו מ"ח, מו; ועוד). עבודת כמוש נעשתה על ידי השתחוות לאלילים בדמותו וזביחת זבחים לפניהם, כפי שאכן מתואר בפסוק השני בפרקנו: "וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן" (ב). לעומת זאת, פעור היה אל שונה לחלוטין. עובדיו היו עושים פסל בדמותו, מתפשטים ועושים בפניו את צרכיהם.
חשוב לציין כי חרון אף ה' מוזכר דווקא בפסוק העוסק בפעור! יתר על כן, בכל פעם שהתורה מתייחסת לחטא עם בנות מואב היא מכנה אותו "דבר פעור" (במדבר כ"ה, יח; ל"א, טז). מכך אנו למדים, כי דווקא העבודה לפעור, ולא העבודה לכמוש, היא המבטאת את מהות החטא של בני ישראל. עוד ניתן ללמוד על חומרת המעשה מכך שמספר האנשים שמתו כתוצאה מחטא פעור הוא 24,000, בעוד שבחטא העגל מתו 'רק' 3000 איש. אם כן, מה כל כך נורא בחטא פעור?
אם ננסה לעמוד על האידיאולוגיה העומדת מאחורי הפולחן לפעור, נדמה לי שנגלה שהיא מסמלת אידיאולוגיה שעדיין אופנתית אפילו בימינו. אידיאולוגיה זו מכילה שני מרכיבים: התנהגות בצורה הטבעית ביותר, לכאורה, לאדם; וכתוצאה מכך, אובדן רגש הבושה. לפי אידיאולוגיה 'פעורית' אין לאדם כל סיבה להתבייש - מה שטבעי הוא טוב. לכן, אין סיבה שמילוי הצרכים הבסיסיים והטבעיים ביותר של האדם יגרמו לו להתחבא!
ברם, היהדות דוחה עמדה זו דחייה מוחלטת. התורה פותחת את סיפורה בפרשת בראשית במתח הקיים בין הטבעי לבין הבושה, כאשר בעקבות החטא האדם מגלה את הבושה הקיימת בו, ואפילו הקב"ה עצמו תופר לו אזור חלציים. גם המקובלים עמדו על חשיבות הבושה ביהדות, בכך שאמרו שאת המילה 'בראשית' ניתן לקרוא בחילוף אותיות גם בתור 'ירא-בשת'.
לדעת היהדות, תפקידו של האדם אינו רק להיות חלק מהטבע, אלא גם להעלות את הטבע ולהשלים אותו. זה ההבדל הנעוץ בין פעור לבין היהדות.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון