חטא ההסתרה

כשישעיהו מתבונן סביבו הוא מזהה שתי ממלכות של חטאים. זו שמתקיימת בגלוי, לאור היום, ואחרת שמתקיימת במחשכים. בפרקנו הוא פונה דווקא לממלכה המתקיימת מתחת לפני השטח, הרחק מרשות הרבים, במקומות שאין בהם עין צופיה:

"הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ" (טו)

שני טיפוסים שונים יכולים לייצג את שתי הממלכות. האחד הוא הגזלן, זהו החומס לאור היום, השני הוא הגנב, העושה מלאכתו הרחק מעין רואה.

מהו החטא החמור יותר, זה הנעשה במחשכים, או זה הנעשה לאור היום? הגנב או הגזלן? בשאלה זו עסק רבן יוחנן בן זכאי (תלמוד בבלי, בבא קמא, עט עמוד ב):

"שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן?"

תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי תמהים על החוק הקובע כי הגנב שנתפס משלם קנס - כפל, בעוד שגזלן אינו מחויב בכפל.

"אמר להן: זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו. כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת. שנאמר (ישעיהו כ"ט, טו): 'הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו''..."

הגזלן, כך אומר רבן יוחנן בן זכאי, מצפצף על כולם. כולם רואים שהוא חוטא ולא אכפת לו. הגנב, לעומתו, חש שהוא לבד. אף אחד לא רואה, אף עין לא מביטה. הגנב במעשהו מסלק את ה' מהמשחק.

אם נהרהר בעקבות דבריו של רבן יוחנן בן זכאי - הכרסום שמכרסמים הגנבים בחברה חמור פי כמה מזה שיוצרים הגזלנים. התודעה ש'אם לא נתפסתי הכול בסדר', היא שמרסקת את יסודות החברה. כאשר אדם מאבד את החוויה של עין צופיה, של איזשהו מבחן שבו הוא עומד, מתחילה קריסה. התחושה שהעין השופטת היחידה היא הסביבה, היא שמאפשרת לכמויות אדירות של כספים לזרום מתחת לשולחנות, ולאינסוף מעשי עוולה להתרחש הרחק מעין רואה. הוי האומרים מי רואנו ומי יודענו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929