חטאו של אסא

אסא מוצג כדמות אידאלית. הוא עושה הישר בעיני ה' - מסיר את העבודה הזרה מיהודה וקורא לעם לדרוש את ה'. בעקבות כך הוא נוחל נצחונות גדולים, החשוב שבהם הוא נצחונו על זרח הכושי בשנת חמש עשרה למלכותו (פרק י"ד). הוא מחדש את עבודת המקדש וכורת ברית בין העם לה' (פרק ט"ו). 

הבעיה מתחילה כאשר הוא פונה לבן הדד שילחם נגד בעשא כדי שהוא יפסיק לבנות את הרמה. חנני הרואה מוכיח אותו על פנייתו לארם. אסא אינו מקבל את התוכחה ומשליך את חנני למהפכת. בסוף ימיו הוא חולה ברגליו, ואף בעת זו הוא חוטא - הוא לא דורש בה' אלא ברופאים.

ישנה בעיה כרונולוגית בסיפור, שפתרונה יכול לשפוך אור על חטאו של אסא. בסיפור כתוב שבשנת שלושים ושש לאסא בונה בעשא את הרמה (א). על פי המסופר במלכים (מלכים ט"ז, כג) בשנת שלושים ואחת לאסא מלך עמרי על ישראל. כלומר, בשנת שלושים ושש לאסא בעשא כבר לא היה מלך. כיצד נבין את התאריך הבעייתי? 

על פי סדר עולם רבה מדובר בשנת שש עשרה לאסא ושלושים ושש שנים למות שלמה ולפילוג הממלכה. בעקבות חיתון שלמה עם בת פרעה נגזר על מלכות יהודה שתחלק ל"ו (36) שנים - עד שנת שש עשרה לאסא. בשנה זו הייתה אפשרות לחזור לימי הממלכה המאוחדת. הביקורת על אסא היא שבמקום להוביל לאחדות הוא שוכר מלך זר שילחם בישראל. 

אסא מקבל עונש ישיר על מעשיו מידה כנגד מידה - חולי ברגליו. אסא איננו נשען על ה' ולכן הרגליים שעליהן הוא נשען - ייפגעו. לאחר מותו שורפים לו כמשרפת המלכים הגויים. אסא בחר לקרוא למלך גוי לעזור לו נגד ממלכת ישראל, ולכן גם מתייחסים אליו במותו כמלך גוי ושורפים לו כשריפת מלכי הגויים. 

סוכם ע"י צוות אתר התנך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנך תשס"ז

לשמיעת השיעור המלא