"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר
בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" (שמות ו', י-יב)
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר אֲנִי ה' דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה" (שמות ו', כט-ל)
רש"י שמות פרק ו פסוק כט
וידבר ה' - הוא הדבור עצמו האמור למעלה (פסוק יא) "בא דבר אל פרעה מלך מצרים",
אלא מתוך שהפסיק הענין כדי ליחסם [=לתת להם ייחוס ברשימת היוחסין],
חזר הענין עליו להתחיל בו.
במקומות רבים בפירושו לתורה ולנביאים מפרש רש"י כפילויות בפסוקים על ידי כלל של 'חזר העניין עליו התחיל בו' (בניסוח זה או דומה לו). כוונתו של רש"י היא שפעמים כאשר הכתוב מפסיק עניין בו הוא עוסק ופותח מעין סוגריים בהן סוטה הכתוב מהרצף הסיפורי, כאשר הוא חוזר לעיקר העניין הוא חוזר על הפסוק או הפסוקים האחרונים בהם הוא עסק לפני הסטייה מהרצף. ראו גם בפירושו של רש"י לבראשית ל"ט, א; יהושע י"ד, טו ועוד.
רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. את רוב תורתו ינק בישיבות תלמידי רגמ"ה באשכנז. לאחר חזרתו לצרפת הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.