חזק חזק ונתחזק

"רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (יהושע א', ז)

"חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו" (שמואל ב י', יב)

"וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא אִישׁ חֲמֻדוֹת שָׁלוֹם לָךְ חֲזַק וַחֲזָק" (דניאל י', יט)

"חֲזַק וְנִתְחַזְּקָה בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וַה' הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (דברי הימים א, י"ט, יג).

ספר המנהיג הלכות שבת עמוד קפב

מה שנהגו בצרפת ובפרובינצ' לכל הקוראים בתורה כשמסיימין שאומרים להם החזן בקול רם "חזק", מצאתי סמך לדבר בבראשית רבה (סוף פרק ו): 

"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" (יהושע א', ח), אין אומר "הזה" אלא למי שתולה החפץ בידו, מלמד שהיה ספר תורה בחיקו של יהושע, ואומר לו הקדוש ברוך הוא "חזק ואמץ" (שם, ז-ט)

מכאן למסיים בתורה אומרים לו "חזק". 

עלי תמר שביעית פרק ד

וכמו שהוא בדניאל י', יט: "חזק [ו]חזק" כקריאה של עידוד ואימוץ,

וכן אנו אומרים להקורא המסיים ספר של חמשה חומשי תורה "חזק חזק",

והספרדים נוהגים לומר לכל קורא פרשה בתורה "חזק וברוך".

שוב ראיתי בשו"ת מהר"מ מינץ סימן פ"ה שכתב וכן אנו נהגנו דלאחר סיום הספר עונים הקהל בקול רם "חזק", כמו שנהגו לומר להחזן "יישר כחך", כלומר: גמרת מצוותך, יהי רצון שתזכה לומר יתר מצוות והכא נמי [=וגם כאן] סיימת החומש "חזק" ורק פעם אחד...

ולפיכך מי אתן ואדע המקור להמנהג שנוהגים עכשיו בכל תפוצות ישראל של האשכנזים שהקהל קורא "חזק ונתחזק". גם 'הערוך השולחן' מביא מנהג זה אבל לא הראה מקורו ומתי חל השינוי מהמנהג הקדום וצריך עיון... 

אמנם טעם מנהג זה מובן שיסודו בדניאל י', יט הנזכר למעלה שאמר המלאך לדניאל "חזק וחזק", ומוסיפים ונתחזק כדי לכלול גם עצמם בברכה שהרי גם הם גמרו החומש. אבל צריך חיפוש מי ירה אבן הפינה של מנהג חדש זה. שוב ראיתי בתוספתא הוצאת צוקרמנדל בסופה מסיים הסופר "חזק ונתחזק", ותוספתא זו נכתבה בהתחלת אלף השישי כמו שכתוב בהקדמה שם [=כוונתו שכתב היד הזה נכתב בתחילת המאה ה-יד] וכן בתלמוד יבמות כת"י שנכתב בפרק זמן זה ועוד קודם לזה... ומזה יש להניח שעוד בזמן קדום אמרו לא רק "חזק" אלא גם "חזק ונתחזק" אף על פי שבחומש לא נזכר אלא "חזק" וכן במקורות הנ"ל.

מכל מקום, היו גם כאלו כנראה שאמרו "חזק ונתחזק" וכזה מנהגינו שאומרים "חזק חזק ונתחזק". והספרדים שאומרים להקורא "חזק וברוך" נראה לי שמלת "וברוך" שיעורו וגו' ורצה לומר "ברוך אשר יקים את התורה הזאת". 

להרחבה בנושא זה עיינו במאמרו של י' שפיגל, "אמירת חזק ויישר כוח", בר אילן כו-כז (תשנ"ה). 

ספר המנהיג - ר' אברהם בן ר' נתן. נולד בפרובנס (בעיר לוניל). חי במהלך המאה ה-12 והיה תלמיד של הראב"ד בעל ההשגות על הרמב"ם. הרבה לנדוד וללקט מנהגים שונים מספרד, צרפת ופרובנס וכתבם בספרו "מנהיג בני העולם" ובקיצור "המנהיג". מצוטט פעמים רבות אצל הטור והבית יוסף.  

עלי תמר - הרב ישכר בן הרב צבי תמר. נולד בפולין בשנת 1896. למד בישיבות בפולין ובגליציה ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לגרמניה ואנגליה ושימש שם כרב בכמה קהילות. עלה ארצה בשנת 1933 והתיישב בתל אביב. כתב חיבור מקיף על הירושלמי בשם 'עלי תמר'.