חזון הגאולה

שני הפרקים החותמים את ספר דניאל הם חזון אחד. גם כאן, כמו בחזיונות הקודמים הנושא הוא הגאולה ואחרית הימים. שונה חזון זה מהקודמים לו במידת הפירוט ההיסטורי של האירועים המבשרים את הגאולה. מן החזיונות הקודמים כבר ידועה לנו זהות החיה הרביעית – יוון.

בחזון שלנו מפורטים השלבים השונים של שלטון החיה הרביעית. לאחר מותו הפתאומי של אלכסנדר הגדול התחלקה האימפריה שלו לארבעה חלקים, ושניים מהם נאבקו על השליטה בארץ ישראל: בית סלווקוס הצפוני ששלט בסוריה ובבבל, ובית תלמי ששלט במצרים.

בחזון שלנו הם נקראים "מלך הצפון" ו"מלך הנגב". במהלך המאה השלישית לפני הספירה שלט בארץ ישראל בית תלמי, ובראשית המאה השנייה נפלה הארץ בידיו של אנטיוכוס השלישי, המלך הסלווקי (עד פסוק טז). המחצית השנייה של הפרק, מפסוק כא, מוקדשת למאורעות בימיו של אנטיוכוס הרביעי, הלא הוא "אנטיוכוס הרשע" שחילל את המקדש ורדף את הדת היהודית. המשבר חסר התקדים הזה שהתרחש בשנות השבעים והשישים של המאה השנייה לפנה"ס הוא המשבר הנרמז בסוף פרקים ב', ז', ח', ט'; הוא נקודת הזמן אליה שואף ספר דניאל, נקודת הזמן שבה עתיד ה' להתגלות ולגאול את עמו.

אחד המרכיבים המפתיעים – שלא לאמר המחרידים – בחזון הוא הפיצול בתוך העם היהודי. לא הכול מבינים כיצד נכון להגיב למתרחש. קבוצות שונות של "בני פריצי עמך" (יד), "מרשיעי ברית" (לב), "עוזבי ברית קודש" (ל) משכילים שנכשלים (לג) מלמדות כי בעידן הגאולה הבלבול והפירוד גואים בקרב העם. מסתבר שגאולה מבלבלת גם את מי שאמורים להיגאל.  

באדיבות אתר 929