חורבן מאת ה'

בפתח נבואת הפורענות למצרים מתאר ישעיהו את התייבשות הנהר ואת ההשפעות שתהיינה לכך על הצמחייה מסביב ועל בני האדם: "וְנִשְּׁתוּ־מַיִם מֵהַיָּם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ׃ וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת דָּלֲלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ" (ה-ו). רובה של הנבואה עוקבת אחר ההשפעות שתהיינה להתייבשות הנהר על החברה המצרית, ורק לבסוף מתואר גם כיבוש אשורי: "בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה וּבָא־אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת־אַשּׁוּר" (כג).
לכאורה, לא היה נחוץ שהנהר יתייבש תחילה. ממלכת אשור יכלה להחריב את מצרים מלכתחילה.

נראה כי ה' רוצה להדגיש שהוא זה שגרם לחורבן מצרים להתרחש ולכן הוא מייבש את נהר הנילוס שזורם באופן תמידי, עד שאפילו הצמחים עם השורשים העמוקים נובלים. דבר זה יתיש את מצרים באופן הדרגתי ואיטי ורק לאחר מכן, לאחר שיכירו בכוחו של ה' עליהם, סנחריב יכבוש אותם. מאותה סיבה ה' גם מונע מסנחריב לכבוש את יהודה - כדי שיהיה ברור שיד ה' היתה בדבר.

הנילוס גם מסמל את גאוותם וחוזקם של המצרים, ולכן ישעיהו מתחיל ממנו כאשר הוא מדבר על חורבנם.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית לימוד התנ"ך בידי הנוער