הדגשים בסיפור החורבן אינם על מפלתה המדינית של עיר הבירה, אלא על חורבנו של המרכז הרוחני ומקום השכינה.
ספר מלכים מסתיים בחורבן הבית הראשון ובירידה לגלות.
תיאור החורבן פותח בתיאור הפגיעה במבנים ובתשתיות (ט-י), עובר לרכוש (יג-יז) ואז לחשובי הקהל (יח-כא). בתוך כל אחד מהחלקים, בית המקדש תופס מקום מרכזי: המבנה הראשון שמושמד הוא בית ה'; האדם הראשון שהבבלים מוציאים להורג הוא הכהן הגדול; ובין שני העניינים - סיפור הביזה, המוקדש כולו לכלי בית המקדש.
כל זה בא לומר לנו שמרכז הסיפור אינו חורבן ירושלים במובן המדיני שלה - אלא במובן הרוחני שלה, המיוצג על ידי בית המקדש. ברור כי חיל מלך בבל בזז את העיר כולה ולקח גם אוצרות רבים מבית המלך ומאנשי העיר, אך הדבר החשוב בעיני כותב הספר הוא כלי המקדש, עד אחרון היעים.
בתוך ההלם והצער מהחורבן הפיזי-מדיני קל לראות רק אותו ולשכוח את החורבן הרוחני שהוביל אליו; בימינו במיוחד, קל לראות זאת מהצד השני - לראות את העיר הבנויה וחזרת השלטון ולחשוב שהכל חזר על מקומו; אך הנביא מזכיר לנו: עיקר החורבן הוא בראש ובראשונה רוחני, והוא שהוביל גם להתמוטטות פיזית בסופו של דבר.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער