נבואת 'מדבר העמים' המובאת בפרקנו עוסקת בעיקרה בחוקים השולטים בגלות. כל קיבוץ ישראלי בגלות המעלה על רוחו "נהיה כגוים בית ישראל", כלומר ההולך לקראת טמיעה, ניבא לו יחזקאל שלא יצליח להיטמע ושהוא יישמד עוד קודם לכן, בטרם ייטמע.

 

נראה, שעניינה של נבואת "מדבר העמים" עשוי להתפרש מתוך נבואה מקבילה. בעמוס נאמר:

"כי הנה אנכי מצוה והנעותי בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ" (עמוס ט', ט).

קל לעמוד, לדעתי, על העובדה שהרעיון "וברותי מכם המרדים והפושעים בי" שביחזקאל, כלומר "ברירה", מקביל למה שאמור פה בצורה ציורית. וזאת לדעת, כי פירוש המילה "צרור" כאן הוא כמו במשנה (ב"ק ב, א ועוד): חצץ. המדובר בכברה שהגרעינים עוברים דרכה ונושרים על מחצלת או על שק המונח על הארץ, ואילו החצץ, הצרורות, נשארים על הכברה למעלה. כשם ש"בכל הגוים" של עמוס מקביל ל"מדבר העמים" של יחזקאל, כך "ולא יפול צרור ארץ", מקביל אל "המרדים והפושעים בי". החצץ והפסולת של עמוס, אשר לא יעברו דרך הכברה, הם משל ל"מורדים והפושעים" של יחזקאל, אשר "אל אדמת ישראל לא יבוא".

בויקרא כ"ו, לג אנחנו קוראים: "ואתכם אזרה בגוים" ואחרי כן נאמר בפסוק לח "ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם", כלומר שישראל יתמעטו ויאכלו בגולה. ברם, טיבה של "אכילה" זו אינו מבואר בספר ויקרא. בא עמוס הנביא וחוזר על החזון הקדום הזה ומוסיף פרט. הוא אומר: "והנעותי בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ", כלומר הגלות "אוכלת" את ה"צרור", שאינו ראוי לעבור את הכברה, היינו, הללו שאינם ראויים לשרוד. ברם, אין עמוס מגלה מי הם הראויים לשרוד ומי הם שאינם ראויים. בא יחזקאל ומפרש: "וברותי מכם המרדים והפושעים בי". והם הנזכרים בפס' לב בפרקנו כמי שאומרים "נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן". כל קיבוץ ישראלי אשר ירצה להיטמע בגויים, הרי לטווח ארוך סופו השמדה והוא לא יתקיים. מי יתקיים? אותם החלקים בישראל שלא יעלה על רוחם לומר "נהיה כגוים כמשפחות הארצות".

כללו של דבר, המקראות ביחזקאל כ' מדברים בחזון הגלות הכלל-היסטורי. על האידיאה הגדולה העוברת והמהלכת על פני כל הדורות של החוקים השולטים בגלות. כל קיבוץ ישראלי בגלות המעלה על רוחו "נהיה כגוים בית ישראל", כלומר ההולך לקראת טמיעה, ניבא לו יחזקאל שלא יצליח להיטמע ושהוא יישמד בטרם ייטמע. ראשיתו של חזון זה בויקרא כ"ו: "ואכלה אתכם ארץ איביכם". המשכו בנבואת עמוס "כאשר ינוע בכברה", המלמדת ש"אכילת" הגלות היא סלקטיבית. וסופו בנבואת יחזקאל המגלה את טיב הברירה: "וברותי מכם המרדים והפושעים בי", ואילו הנאמנים בברית ה' יישרדו וייגאלו.

 

נערך ע"י צוות אתר התנך,

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת.