מה ניתן ללמוד מאזכור האכילה והשתייה של בעז? האם הייתה בכך גם קדושה או מעשה חומרי גרידא? ומדוע טורח הכתוב לציין זאת? נראה שאצל הצדיק אפילו ההתנהגות הפשוטה והחומרית מכוונת אל הקודש.