חווית הראשוניות

בתחילת פרק ח, רש"י מצביע על סמיכות הפרשיות בין הדלקת המנורה (ח')  וחנוכת הנשיאים (ז'), וטוען שאהרון הצטער שאיננו מקריב עם כל הנשיאים, וה' ניחם אותו בהדלקת המנורה. מה פשר צערו של אהרון? הרי הוא זוכה לכל כך הרבה עבודות קודש?

נראה, כי הנשיאים זכו לדבר מיוחד שאליו נתאווה אהרן - לחוויית הראשוניות. בחנוכת המזבח, הנשיאים זכו להקריב ראשונים במשכן ובכך היו אלו שחשו את הראשוניות של עבודת ה' בעוצמה הגדולה ביותר. גדולים ועצומים הם הכוחות המתגלים בצעדים הראשונים בכל דבר. בצעדים הבאים, העבר כבר קיים והם רק מוסיפים עוד נדבך על מה שקיים. לעומת זאת, בצעדים הראשונים נשאב כל הכוח מהעתיד. אין עבר להסתמך עליו בעשיית הצעדים, אלא יש רק חלום עתידי המניע לפעולה. החלום תמיד יותר גדול ויותר עוצמתי מהמציאות ולכן בצעדים הראשונים מתגלים כוחות רבים יותר.

אכן, כוחות גדולים התגלו גם בחנוכת המזבח. המדרש אומר כי הנשיאים לא התייעצו ביניהם איזה קרבן להביא ולמרות זאת הביאו לבסוף כולם את אותו קרבן. יש בכך עוצמה גדולה ביותר - התגלה כאן כי למרות שנראה כי הענפים פרודים אחד מן השני, לכולם יש גזע משותף. למרות שהשבטים שונים זה מזה, יש בכולם דבר מאחד ולכן בסופו של דבר, כל הנשיאים הביאו קרבן זהה.

אותם כוחות פנימיים שהתגלו דווקא מכוח הראשוניות, להם התאווה אהרן ולכן חלשה דעתו.

כנגד זה, אמר לו ה' כי יש לו עבודה שגם בה יש משהו מחוויית הראשוניות. בהדלקת המנורה באה לידי ביטוי חוויה זו - בכל פעם מאירים מחדש ללא הסתמכות על העבר. ההארה מסמלת את רוח ההתחדשות התמידית השוררת במשכן ובעבודה זו זכה דווקא אהרן.

לא במקרה נמשלה התורה לאור - "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו': כ"ג). לימוד התורה צריך להיות בכל יום מתוך צפייה לעתיד ומתוך התחדשות וחווית ראשוניות וזוהי העוצמה שבלימוד.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון