זמן ומרחב

ביום הראשון ברא א-להים את האור.

אבל מהו האור?

מיד אחרי בריאתו, האור מקבל שם שמפרש בדיוק את זה: ויקרא א-להים לאור יום. אם כך, ניתן להחליף את משפט הפתיחה ולומר: ביום הראשון ברא א-להים את היום. היום הוא יחידת הזמן שמודדת את התקדמות הבריאה. ללא בריאת האור, לא ניתן היה לסכם: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד."
כלומר - בריאת האור, קודם כל, מבטאת את ראשית הזמן. 
קודם להופעת האור היה העולם כלו תהו ובהו סטטי של מים העומדים בחושך. המושג הבסיסי המתחייב על מנת ששינויים ותהליכים יוכולו להווצר, הוא יצירת תנועה עולמית בתוך מרחב של זמן - בין היום ובין הלילה.

אחרי בריאת מימד הזמן, גם הימים השני והשלישי מוקדשים להשלמת מרחבי היקום:

ביום השני - המים, שהיוו את כל הקיום עד כה, מופרדים על ידי הרקיע. יצירת הרקיע אפשרה את נקודת היחס להגדרת המרחב האנכי, למעלה ולמטה: ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע. 

ביום השלישי - נוצר השטח - המקום: יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה. על ידי איסוף המים וצמצום שלהם במימד האורך והרוחב, נוצרה משמעות לתנועה בין ארבע רוחות השמים, ממקום למקום.

נוסף על כך, על ידי ריכוז המים למקום אחד, נוצר גם חומר הפכי למים - היבשה. זהו גם החומר ממנו יעצב ה' יצורים וצורות וימלא את המרחב החדש שנוצר.

לבסוף, בריאת הצמחים, חידשה ביקום את החיים - הצמיחה, הזריעה והיצירה הטבעית. צמחים אלה יהפכו אחר כך להיות מקור התזונה של בעלי החיים.