זהירות! תהום

סופו של ספר שופטים הוא חטיבה בת שלושה פרקים. בלשון חז"ל הם נקראים 'מעשה פילגש בגבעה'. בקריאה ראשונה נראה כי כל המעשה שאירע בגבעה – היישוב שבנחלת בנימין, דומה מאוד למה שאירע בסדום, ערב הפיכתה בידי מלאכו של ה', ואפילו קשה ממנו. בשני המקרים מתנפל המון על בית המארח ודורש להוציא אליו את האורח ממין זכר דווקא, עם רמזים מיניים ברורים מאוד. בשני המקרים מציעים להמון ש"יסתפקו" בנשים. בסדום, הדבר לא יצא לפועל בגלל התערבותם של המלאכים. אבל בגבעה אכן הפילגש נמסרה בעל כורחה על ידי בעלה לידי ההמון, ובסערת יצרים פרועה, הם מתעללים בה כל הלילה. בבוקר היא נשלחה חזרה לביתו של המארח, אולם כוחותיה לא עמדו לה אלא כדי להגיע אל סף הבית ממנו הושלכה בלילה הקודם, כדי להשקיט את אכזריותו של ההמון. שם נפלה ומתה.

סיפור מזעזע לכל הדעות. בכל פעם שקוראים פרק זה, נוכחים לדעת שוב ושוב, עד לאלו תהומות נפשיות האנושות יכולה להגיע. ההיסטוריה האנושית מלאה בדוגמאות כאלו. אבל גם בישראל?! שגיאתו של האיש הלוי להיקלע למקום הזה לעת ערב, גרמה לגילוי תהומות של רשע שאיש לא שיער שהם קיימים. אולם אלה היו קיימים בכוח רב בחלק מהחברה הישראלית, נסתרים, אבל רותחים ומבעבעים. עד שהגיעה "שעת הכושר", והם פרצו כמימיו הלוהטים ורבי העוצמה של גייזר. והמים עכורים, דלוחים, מורעלים ומרעילים את נושאי הרשע ואת כל הסובבים אותם. חז"ל אמרו כי מסימניה של אומה זו שהם רחמנים בני רחמנים, כיצד זה מתיישב אל מול הזוועה הזאת?

קיימת מחלוקת אימתי אירעה הזוועה הזאת, בתחילת תקופת השופטים או בסופה כפי שמובא בספר. מכל מקום, ישנה כוונה מיוחדת לכך שסיפור זה מובא בסופו של הספר. ישנו כלל ספרותי בתנ"ך שאומרו אבן עזרא: "סיים במה שפתח". לדעתי, ספר שופטים בא להמחיש לנו לאיזו תהום של שפלות אנושית עלולים בני ישראל ליפול, אם הם ימשיכו להיות מושפעים מתרבותם של עמי כנען שעדיין לא הורישום מכל מיני סיבות.

תחילתו של ספר שופטים והרבה מפרקיו, עוסקים בבעיה הזאת ובעונש שקבלו השבטים משמיים עקב השפעת התרבות הכנענית עליהם. הסיום הוא סיפור טרגי, רב עוצמה, הפוגע בכל השבטים כולם, שלפי הספר הוא תוצאה ישירה של ההשפעה הכנענית. לכן המסקנה מכל הספר כולו היא: רק ההליכה בתורת משה עבד ה', תבטיח את מוסריותו של עם ישראל, את עוצמתו הרוחנית ושרידותו.

דווקא בסיפור זה קיים הבדל תהומי בין התנהגותם של אנשי סדום להתנהגותם של שבטי ישראל. השבטים ככלל, הזדעזעו והסתייגו ללא פשרות מהמעשה, העלו את העניין על סדר יומם עד שפתרו אותו. המוטו כתוב בפסוק האחרון: "לא נִהְיְתָה וְלא נִרְאֲתָה כָּזֹאת לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה שִֹימוּ לָכֶם עָלֶיהָ עֻצוּ וְדַבֵּרוּ" (ל). כאן נקודת האור הגדולה. מוסר האבות והתורה שהם המורשת, איתם עלו ממצרים, נצחו לבסוף. עם שמוצא בעצמו את הכוחות הנפשיים לדחות את הרע, להלחם בו ולעקור אותו, נכונו לו עתידות.
אבל על כך בהמשכו של ספר הספרים.   

לשמיעת שיעורו של הרב אמנון בזק 'הנפילה בעקבות השארת הגויים בארץ'

באדיבות אתר 929