זהירות בכספי ציבור

לצד בליל שמות העולים מבבל והשמחה המלווה את מעשה עלייתם, מופיע פירוט מדוקדק של התרומות לבניין המקדש בירושלים.

בדומה לחשבון המדוקדק שבסוף מעשה המשכן במדבר בספר שמות (פרקים ל"ה-מ), גם כאן ניתן פירוט של ככרות הכסף וכמות הזהב והנחושת. עשרות אלפי קילוגרמים של מתכות יקרות, המלמדות על העושר הרב שבו זכו עולי בבל קודם עלייתם.

למרות הכמויות המרשימות, לא גס לבם של העולים בתרומות הרבות. המטפלים בהן נצטוו 'לשקוד ולשמור' עליהן מכל משמר, "עד תשקלו לפני שרי הכהנים והלויים ושרי האבות לישראל בירושלים" (כט). ולא נחה דעתו של מקרא, עד שדיווח לנו שאכן הכסף הגיע ליעדו: "וקבלו הכהנים והלוים משקל הכסף והזהב והכלים להביא לירושלים לבית אלהינו" (ל).

וכאילו לא די בכך, גם לאחר המסע הארוך, בן שלושת הימים, "וביום הרביעי נשקל הכסף והזהב והכלים בבית אלהינו" (לג). ביקורת כפולה ומשולשת, פעם ועוד פעם, שנועדה להבטיח שכל התרומות יגיעו ליעדן וישמשו רק למטרה שלשמה נתרמו.

בנוהג שבעולם, כסף עשוי להשחית נפשו של אדם, החומד אותו לעצמו. וכסף גדול עשוי להביא עמו מעשה שחיתות גדול. מכאן, חובת הנאמנות של המופקד על כספם של יחידים, וכך, מקל וחומר, בכספי 'ציבור', שלכאורה "אינם שייכים לאיש", והמופקד עליהם – בעל השררה – יכול לנווט את ייעודם למטרות שונות ומשונות, בלי שישימו לב לאן הגיעו כל הכספים שבידו.

ההדגשה החוזרת ונשנית על מתן החשבון המדוקדק נועדה להזכיר לנו שדווקא כספי ציבור צריכים שמירה יתירה וביקורת כפולה ומכופלת. "במספר במשקל לכל, ויכתב כל המשקל בעת ההיא" (לד). כמו הצדק, גם טוהר המידות צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות. להיכתב ולהיות גלוי לעין כל.

טוהר מידות, זהירות בכספי ציבור, ביקורת ראויה ושקיפות מלאה, יושר ויושרה, הם-הם תנאי הסף. רק בהתקיימם, יוכלו הבאים אל המקדש להיכנס בשעריו בלב שלם וטהור, ולעלות בהר ה' מתוך ניקיון כפיים וברות לבב.

באדיבות אתר 929