זבח השלמים הוא קרבן יהודי מובהק, המבטא את תפיסת העולם הייחודית ליהדות, לפיה הקדושה חודרת גם לחיים השגרתיים, על כל פרטיהם.
קרבן השלמים הוא היחיד המופיע בצרוף המילה זֶבַח: "וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ" (ג', א). הרש"ר הירש העיר שמחוץ למסגרת הקרבנות עיקר משמעות "זבח" היא סעודה הנאכלת בחבורה.
חז"ל (בבבלי זבחים קטז ע"א) קבעו שבני נח לא הקריבו שלמים. מכך למד הרש"ר הירש שקרבן השלמים הוא קרבן יהודי מובהק, המהווה לדעתו, את שיאה של השקפת החיים היהודית. השלמים נובעים מהרגשת האדם, שאין הוא חסר דבר בעולמו. לא בעצב, אלא בשמחה יימצא הגשר אל ה'.
בפירושו לפסוק "וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק" (בראשית מ"ו, א); ביאר הרש"ר הירש את הזיקה בין עם ישראל והבית היהודי לקרבן השלמים ומשם ילמד הקורא את מסריו:
וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל, וְרוּחוֹ טוֹבָה עָלָיו. הָיְתָה זוֹ נקוּדת הַשִּׂיא והזוהר שֶׁל חַיָּיו... אֵין אֲנַחְנוּ מוֹצְאִים בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֲבוֹתֵינוּ זבחו זְבָחִים. הֵם כְּכֹל בְּנֵי נֹחַ הֶעֱלוּ רַק עולות. "עוֹלָה" מַבִּיעָה אֶת הָהִתְמַסְּרוּת הַגְּמוּרָה לה'; ואילו "זֶבַח" הוּא סְעוּדָה משפחתית הַנֶּאֱכֶלֶת לַבְּעָלִים; הִיא מקדשת אֶת נְוֵה הַמִּשְׁפָּחָה, אֶת בֵּית הַמִּשְׁפָּחָה וְאֶת שולחנה, והופכת אוֹתָם לְמִקְדָּשׁ וּלְמִזְבַּח. "זְבָחִים", הקרויים בְּדֶרֶך כְּלָל "שְׁלָמִים", מַבִּיעִים אֶת הָרַעְיוֹן הַנַּעֲלֶה יוֹתֵר, שֶׂה' בָּא אֵלֵינוּ; מַקְרִיבִים אוֹתָם מִתּוֹך שִׂמְחַת ההכרה, "כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק" (תְּהִלִּים י"ד, ה): בְּמָקוֹם שֶׁמִּשְׁפָּחָה נֶאֱמָנָה לָה', וְהִיא יוֹדַעַת, שֶׁהִיא נְשׂוּאָה עַל יְדֵי ה', שָׁם שְׁכִינָה שׁוֹרָה. מִשּׁוּם כָּך זֶבַח הַשְּׁלָמִים, "קָרְבַּן הַשָּׁלוֹם" שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה הברוכה לָאֵל, הוּא קָרְבַּן יְהוּדִי מובהק. רַעְיוֹן ההתבטלות וההתמסרות לָה' נִצְנֵץ בַּלֵּב גַּם מִחוּץ לִתְחוּם הַיַּהְדוּת. כְּנֶגֶד זֶה הַחְדָּרַת הַקְּדֻשָּׁה לַחַיִּים הַשִּׁגְרָתִיִּים, הָרַעְיוֹן, שֶׁכָּל חַדְרֵי משפחתנו הֵם מִקְדָּשִׁים, ושולחנותינו מִזְבְּחוֹת... הַחְדָּרָה רוּחָנִית זוֹ שֶׁל הַחַיִּים הפרטיים הַשִּׁגְרָתִיִּים הִיא תְּרוּמָה מיוּחדת שֶׁל היהדות. יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל לֹא הֶעֱלָה עולות, אֶלָּא זָבַח זְבָחִים; שכן הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁיַּעֲקֹב הָיָה מְאֻשָּׁר בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ, וְלִבּוֹ שָׂמֵחַ וְ"שָׁלֵם". בְּהַכָּרָה זוֹ וּבְרֶגֶש זֶה הוּא זָבַח לה' "זֶבַח מִשְׁפָּחָה".